התחסדות וצדקנות

"בחברה מתוקנת לא ניתן להשלים עם קיומו של סטנדרט ענישה כפול שכן זה אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון השוויון - ממנו נגזרים עקרונות משנה אחרים בתורת הענישה כגון עיקרון אחידות הענישה והאיסור בדבר אכיפה בררנית - המהווה נדבך מרכזי במאפייניה החוקתיים של שיטת המשפט הישראלית. יתר על כן, גזירת עונש בהתאם למוצאו של אדם, מינו, עדתו או דתו כמוה כשקילת שיקולים זרים".

כך אומר השופט יורם דנציגר בפסק הדין בנוגע למהגרים הבלתי-חוקיים ששדדו עוברי אורח בתל אביב. אמירה יפה מאוד במישור העקרוני, אך חסרת בסיס במישור העובדתי - שכן בתי המשפט יודעים היטב, שעבירות מסוימות נפוצות בקרב קבוצות מסוימות, והם מענישים בהתאם.

כך למשל בנוגע לחשבוניות פיקטיביות, שהן מעשה של יום-יום במגזר הערבי. בני מגזר זה שייתפסו בעבירה זו, רוב הסיכויים שייענשו ביתר חומרה מאשר יהודים - ולא משום שהם ערבים, אלא משום שאצלם העבירה נפוצה במיוחד. באותה מידה יהיה זה לגיטימי להעניש בחומרה בכל מקרה בו עבירה תהיה נחלתה של קבוצה ספציפית.

נניח שיתברר שמנהלי מוסדות תורניים רבים מזייפים נתונים בנוגע לתלמידיהם; חובתו של בית המשפט תהיה להעניש אותם בצורה שתרתיע במיוחד את עמיתיהם. נניח שבני נוער נוהגים בשכרות יותר מאשר מבוגרים; חובתו של בית המשפט תהיה להעביר להם מסר ברור בדמות ענישה מחמירה. נניח שבראשון לציון תהיה מכה של פריצה לבתים; חובתו של בית המשפט תהיה להבהיר שרכושם של בני עיר זו, ודווקא עיר זו, איננו הפקר.

ולענייננו: די בקריאת מקומונים תל אביביים כדי לדעת, שבשכונות מסוימות בעיר שוררת הפקרות בשל עבריינות מצד מהגרים בלתי חוקיים. לגבי שופטים הגרים ועובדים בתל אביב, זו כבר ממש ידיעה שיפוטית. מי שבאו לכאן בצורה בלתי חוקית, נמצאים לעיתים קרובות במצוקה - שהם גרמו לעצמם! - וכתוצאה מכך פונים לפשעים. לכן, מותר ואף חובה שבית המשפט יתייחס לריבוי הפשיעה בקרב קבוצה זו וירתיע בצורה נקודתית את הנמנים עליה.

פסק דינו של בית המשפט העליון הוא, עם כל הכבוד, התחסדות וצדקנות. אין צורך להגיע למחוזות של "השופט היה אומר אחרת אם הוא היה גר בשכונת שפירא", משום שזהו טיעון בלתי רלוונטי. אבל אפשר בהחלט לומר, שהשופטים כנראה היו אומרים אחרת אם לא היה מדובר בקבוצה גדולה של עבריינים - כאמור: מעצם כניסתם לישראל ומגוריהם בה - אשר משום מה מקבלים רוח גבית מיפי-נפש למיניהם ומכמה וכמה אמצעי תקשורת. חבל שבית המשפט העליון נגרר במידת-מה אחרי רוח פופוליסטית ושכח שחובתו הראשונה במעלה היא להגן על שומרי החוק מפני מפריו.