זה לא הגזירות, זה העלבון, אדוני השר

אדוני שר האוצר, לא נראית במיטבך במסיבת העיתונאים ההזויה עם עופר עיני. בעוד שהוא נראה רגוע על סף אדישות, המבטים שלך אמרו הכל. לרגע בוודאי חשבת לעצמך, אילו הייתי בצד השני של האולם, זה ששואל את השאלות, את שר האוצר שהיה עומד במקומך. היית בוודאי "קורע" אותו בשאלות על ימין ועל שמאל. גם הראיונות שהענקת לחבריך מערוץ 2 , לא היה משכנע.

במחשבה שנייה, כשאני חושב על כל הסיטואציה המצב הוא כזה: הזעם המופנה כלפיך, לא נובע רק מעצם הגזירות. אותו מעמד ביניים שכל כך הרבית להזכיר אותו בבחירות, יספוג גם את זה. הוא רגיל לזה. השכבות החלשות ממילא סובלות תמיד ולזכותך ייאמר שמעולם לא הבטחת להציל אותם.

מה שמקומם את האנשים שאת הגזירות שממילא היה צריך לעשות, אתה הוא זה שמוביל אותם. מה שמקומם אותם זה הכבוד האישי, עשרות אלפי אנשים שהאמינו לך שסוף סוף תביא בשורה, שאולי בזכותך יהיה טוב יותר פה. אבל כעת הם חשים מרומים. אתה עושה להם בדיוק את מה שעשו שרי הליכוד ומפלגות אחרות אותם מפלגות שנגדם יצאה המחאה לפני שנתיים, ואתה, באופן לא רשמי תמכת בה, הסתובבת שם.

הם, האמינו שהפוליטיקה החדשה זה קודם כל אמון במה שאומרים אלו שרוצים שיבחרו בהם. מפה זה התחיל ושם זה נגמר. נכון, כל פוליטיקאי נוטה להפריז קצת בעת הבחירות אבל לפחות בתקופה הראשונה אחרי הבחירות, הוא לפחות עושה רושם שהוא נאמן להבטחותיו. אצלך זה קרה מהר מדי, חד מדי, בוטה מדי. גם בוחרים שרגילים שמשקרים להם, רוצים ליהנות קצת מהאשליה שהנה הם שלחו לממשלה מישהו שישנה משהו כפי שהם רצו.

אתה מוכר להם עתיד טוב יותר בעוד שנתיים, בדיוק כמו שכל מנהיג טיפוסי מהפוליטיקה הישנה עשה עד כה. אתה מנסה להרגיע אותם בעזרת כדורים הרגעה מדומים בנוסח "לקחתי גם מהעשירים" אתה מפחיד את העובדים שעוד מעט לא תהיה להם דירה, שעוד מעט נהיה כמו יוון וספרד. אמרת שאילו היה מתאפשר לך היית הולך להפגנות נגדך, במוצ"ש, ומסביר למפגינים שהם מוחים נגד האיש הנכון. אתה הכבאי שנכנס לבית הבוער ועכשיו אתה מנסה להצילו. אבל מה לעשות, ציבור הבוחרים שלך ואחרים לא קונים את זה.

יכול להיות שאתה לוקח באמת מהעשירים, לטעמי אתה גם עושה קניבליזציה של המושג עשירים ובין היתר גם אתה עלול להיות חתום על המדיניות שלראשונה מבריחה מישראל משקיעים במקום להביא אותם. אבל כל זה לא מעניין את הדודה מחדרה או את חברתה מב"ש. כל דולר שתיקח יותר מהעשיר לא יקטין את הכאב אצל העני. הפגישות המתוקשרות עם ראשי טבע וראשי החברות הגדולות, לא יועילו. הם לא מבעירים צמיגים ולא ייצאו נגדך בתקשורת. הם פשוט יצביעו ברגליים.

אותו מעמד הביניים לא מחפש נקמה הוא בסך הכול רוצה להמשיך לחיות בכבוד. כבוד זה שם המשחק, יאיר ואתה, למרות היותך קשוב ורגיש, מומחה למילים ואלוף העולם ביחסי ציבור, מעדת פה בצורה חמורה. ויכול להיות שבטווח הרחוק, הנזק שגרמת לפוליטיקה החדשה חמור ותר מכל שקל שאתה הולך לקחת מכיסנו. אמון, כבוד ויושר הם הדברים ששום אדם חופשי לא מוכן לספוג, בין אם הוא בודד ובין ם הוא חלק מקולקטיב. . ועל כך ייאמר חבל ועצוב.