האם הקיצוץ התקציבי יוביל לפיצוץ חברתי?

למרות המחלוקות והביקורות כלפי התקציב וכלפי יאיר לפיד, המושמעות הן מצד תומכיו המאוכזבים והן מצד יריביו הפוליטים, ישנן שלש מוסכמות, המקובלות על רוב הציבור:

• מה שרואים מכאן (מהאופוזיציה) לא רואים משם (מהממשלה).

• שינויים בכלכלה מתרחשים רק בתהליכים, ללא ניסים וקיצורי דרך.

• קיימת הסכמה מקיר לקיר בצורך ההכרחי לבצע קיצוצים בתקציב.

פוליטיקה ריאלית מול פוליטיקה וירטואלית
המציאות הפוליטית של כל המפלגות במדינות הדמוקרטיות מוכיחה שהבטחות של אידיאולוגיות שנאמרו במהלך תעמולת הבחירות לא ניתנות למימוש, בגלל האילוצים להתחשב ולהתפשר עם שותפים קואליציונים, עם לחצים ציבורים פנימיים וחיצוניים ועם נתונים כלכליים ביטחוניים ומדיניים. שום "פוליטיקה חדשה" לא מסוגלת לשנות נתונים של הפוליטיקה הראלית הישנה. הביקורת בהקשר זה היא נכונה כלפי כל המפלגות, כולל את "יש עתיד". ואולם, מסתבר שלא ניתן לברוא פוליטיקה חדשה, רצויה ואידיאלית, במקום זו המצויה הראלית.

פוליטיקה משמעותה מיצוי פשרות הכרחיות ואפשריות בניסבות משתנות, ולא מיצוי של אידיאולוגיות טהורות ומושלמות אך בלתי אפשריות במשטרים דמוקרטים המבוססים על קואליציות.

האנטומיה של מאוכזבי יאיר לפיד

תומכי לפיד המאוכזבים ממנו מפגינים חוסר נכונות לומר לעצמם את האמת, ולהכיר במציאות הראלית שאין דבר כזה הקרוי "פוליטיקה חדשה". תומכי לפיד המאוכזבים ממנו הם אנשים טובים אבל תמימים שהאמינו שיזכו לתמורה והתחשבות כלכלית בהם כאנשי מעמד הביניים, עבור תמיכתם הפוליטית בו. בתמימותם הרבה הם האמינו שלפיד הוא "משיח הגאולה" של "הפוליטיקה החדשה", שיפתור להם את כל הבעיות של מעמד הביניים. ההתנפלות שלהם על לפיד יש בה נאיביות ילדותית. הם נפלו קורבן לתעמולה של "יש עתיד" שהפיקה אופטימיות מגויסת (מזויפת) של תעשיית אשליות לטובתם. הם לא הבינו שניצחון בבחירות אינו מבטיח ניצחון בכלכלה שיש לה כללים אחרים. לפיד נפל קורבן לרטוריקה של עצמו, ואילו הם נפלו קורבן של "יש עתיד". בעיני המאוכזבים, לפיד הפך לקבלן ממשלתי (בפועל אחראי) או לחלופין לכזבן חברתי הרסני. הם האמינו שהוא מסוגל לשנות את המדינה ולהמציא "פוליטיקה חדשה" עבורה זו טרגדיה של אכזבה אישית ופוליטית.

כלכלה מול פוליטיקה: סיסמאות; אשליות; תוצאות
כאשר הכלכלה מצויה בעימות עם הפוליטיקה, הכלכלה לרוב מנצחת. שרי אוצר וממשלות אפשר להחליף מיד לאחר תוצאות הבחירות או כתוצאה ממשבר והרכבת ממשלה חודשה עוד לפני הבחירות. ואולם שינויים כלכליים לא ניתן לשנות לטובה, במקביל ובצמוד לחילופי ממשלות ושרי אוצר. שינויים כלכליים מתרחשים בתהליכים מתמשכים של זמן רב (לפחות שנתיים), ולא בקיצורי דרך או בניסים. כל שינויי כלכלי מתבצע בתהליכי זמן ארוכים. הפוליטיקה יוצרת סיסמאות ואשליות. הכלכלה יוצרת עובדות שהפוליטיקה מימין ומשמאל נאלצת להתפשר איתן.

קייימת אשלה אצל רבים בתוכינו (אותו הדבר בכל הדמוקרטיות) לפיה החלפת שר אוצר וממשלה, יכולים להוביל מידית לשיפור מצבו הכלכלי של הפרט (או למנוע הרעה במצבו) אנשים מצביעים בבחירות עבור אשליה זו ותומכים במפלגות אופוזיציה או במפלגות חדשות כמו "יש עתיד", המשווקות סיסמאות אל אשליה זו. "באנו לשנות" זו הייתה סיסמה של יאיר לפיד. מה שקורה בפועל הוא שתוך זמן קצר לאחר השינוי הפוליטי (לפיד ניצח - בנט ניצח - הליכוד הפסיד) באה האכזבה ותוך זמן סביר, בדרך כלל מפילים בבחירות הבאות גם את המפלגות שהבטיחו שינויים ונכשלו. תהליכים כאלה קרו בפועל ביוון, בספרד ובכל ארצות מזרח אירופה שהשתחררו מהקומוניזם.