הפגנות המחאה האומללות

אנו חוזים בשבועות האחרונים כיצד ההפגנות של אבירי המחאה החברתית, של כל "החלכאים והמדוכאים", הופכת יותר ויותר לפארסה. מרבית המפגינים שכבר באים הינם חניכי תנועות הנוער הסמי-סוציאליסטיות, ומרביתם מתחת לגיל 18. האם זה אומר שיאיר לפיד מילא את מבוקשם? האם זה אומר שהמצב הכלכלי עומד להשתפר? התשובה הינה שלילית לשתי ההנחות. אז מה אם כן צינן את ההתלהבות הבומבסטית של ראשי השמאל שעדיין קוראים לאזרחי המדינה "לצאת לרחובות במאות אלפיהם"?

ראשית, אין דבר כזה בארץ שנקרא "הפגנה ספונטנית". הפגנה דורשת אירגון ועולה הרבה מאד כסף. קופות המפלגות התרוקנו בגלל הבחירות, אין כסף לשלם לפעילים, אין כסף לאוטובוסים, לשלטים ולחולצות והקיבוצניקים כבר לא עומדים יותר לרשות השמאל. מרבית אנשי השכבות החברתיות, אלו שצריכות להפגין כביכול חייבים לקום בבוקר לעבודה או ללימודים, והם גם יודעים שהרבה לא ניתן לעשות בהפגנות כאשר תקציבי המדינה "על הפנים" וכאשר בראש האוצר עומד אדם הגון שמנסה (אמנם ללא הצלחה רבה בינתיים) לנווט את כל הגזירות והמיסוי בדרך הכי נכונה לדעתו ובתנאים הקשים הקיימים.

אינני מקבל את דעתו של צ'לו רוזנברג שעוסקת באותו נושא אבל מפספסת את העיקר. ציבור המוחים בעתיד אינו מבין דבר וחצי דבר על שינוי במבנה המשק, ובוודאי לא חושב על חזרה לסוציאליזם. הציבור הזה ממתין לראות בעוד שישה עש שמונה חודשים היכן עומדים הדברים מבחינת כלכלת משפחתו. אם אכן השינויים יהיו מזעריים (כפי שמקווה יאיר לפיד), אזי המחאה לא תתפרץ. אבל נראה שזה לא עתיד לקרות אם לא יעשו פעולות ביניים , כך שאם הלחץ על מעמדות הביניים לא יוקל ואף יגבר, הזעם הציבורי יתחזק.

במגרות האוצר ישנן כיום תוכניות רבות להקלות במס על אזרחי המדינה בנושאים רבים, ודרוש גם מיסוי הגיוני וגבוה יותר הן לגבי העשירונים העליונים והן לחברות והמונופולים. לפיד וצוותו חייבים לקחת תוכניות אלו וליישמן כבר בחודשים הבאים אחרת המחאה החברתית תצא לרחובות בעוצמה, ולא רק בעידוד השמאל.