שתי מדינות לשני עמים?

שתי מדינות לשני עמים אומרים בנימין נתניהו ודב חנין, נשיאי ארצות הברית לשעבר וכיום, ראשי ממשלה בישראל בעבר וכיום.
חייבת להיאמר האמת, כשבנימין נתניהו, ראש הממשלה, אומר שתי מדינות לשני עמים, הוא למעשה אולי בעד קיומם של שלושה קנטונים פלשתינים מבותרים ומנותקים בגדה המזרחית : קנטון שכם-ג'נין, קנטון רמאללה, קנטון בית לחם-חברון ועוד אולי קנטון אחד ברצועת עזה.

הקנטונים בגדה המזרחית מבחינת בנימין ממשלת נתניהו הם צריכים להיות שטחים מנותקים זה מזה, חסרי נגישות לעולם החיצון, ללא יכולת לפתח תשתיות פיזיות, ותלויים לחלוטין בכלכלה הישראלית, יבוא ויצוא, תעסוקה ומכסים. בין הקנטונים המנותקים אחד מהשני יישארו גושי התיישבות בשליטתה של מדינת ישראל.
לתפיסה זו של בנימין נתניהו יש אופוזיציה בממשלתו, יחסית די שקטה בינתיים. בשלב זה זו אופוזיציה מימין של נפתלי בנט בגיבוי שקט של "האח" יאיר. נפתלי בנט שולל אפילו הצהרה חיוורת של נתניהו המכירה בזכותם של הפלשתינים למדינה. הוא שולל לחלוטין הקמת מדינה פלשתינית ומעלה בתקיפות על סדר היום הציבורי את תביעת הסיפוח המוחלט והסופי של כל שטחי C למדינת ישראל, שהם רק כ-60% משטחי הגדה המזרחית.

בשלב הזה נתניהו פועל לשמר את הסטטוס קוו גם מתוך אינטרסים כלכליים רבי עוצמה, המבקשים להמשיך את קיומו של שוק פלשתיני השבוי בכלכלה הישראלית. שוק המגלגל סכומי כסף לא מבוטלים.
בנימין נתניהו משדר במגעיו בעולם בפגישות עם נשיאים וראשי ממשלות את נכונותו להקמת שתי מדינות לשני עמים. הנכונות לשתי מדינות לשני עמים משודרת על-ידי נתניהו באילוץ ובחצי גמגום גם מדי פעם לציבור בישראל. אך קיימת עוצמת פער בין מלל ההסכמה בשיחות ובהצהרות ובין הביצוע היומיומי, העלול להביא למצב בלתי הפיך, שימנע את הפתרון של שתי מדינות - ישראל ופלשתין.

מצער, שהפתרון היחידי שעושה צדק לשני העמים כורע תחת מכבש של מציאות החובטת בו ללא רחם, והוא נראה כהולך להיות ממוזמז כביכול בשיחות סרק, שעלולות להביא אותנו שוב אל סיפה של מציאות מדממת.