"מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה". אחת מדרכי היצר לדחוק את האדם שלא יקיים מצוה, היא לבוא לאדם ולומר לו: ודאי שאתה מחויב לקיים מצוות, רק תדע שהמצוה המסוימת הזו עכשיו שבאה לידך אינה מספיקה ואם תחכה עוד זמן אותה מצוה תבוא אליך ותוכל לקיימה יותר טוב וביותר שלמות.
למשל, האדם רוצה ללכת לשיעור תורה, בא היצר הרע ואומר לו: חבל ללכת לשיעור הזה אצל הרב המסוים הזה ובשעה המסוימת הזאת, טוב יותר לחכות עוד כמה שעות ואז יש שיעור תורה יותר טוב מרב אחר. ואז לשם שמיים האדם מחכה ללכת לשיעור אחר יותר טוב, הכוונה של האדם טובה מאוד, אך זו עצת היצר הרע והאדם בסוף מאבד ולא הולך בכלל לשיעור.
היצר יודע לבוא לאדם ולמנוע אותו לגמרי משיעור תורה. הוא לא יכול, כי יש לאדם יסודות וערכים של תורה, אך בדרך כזאת כן יכול היצר לבלבל את האדם ועל-ידי הדחייה להרחיקו מקיום המצוות. וכן בנתינת צדקה וכן בכל עניין ועניין היצר מרחיק את האדם מהמצוה עד אשר מאבד האדם את עולמו.
וכך דברי רבנו הרדב"ז: יהודי שנמצא בבית האסורים אצל הגויים ושם מונעים ממנו להתפלל אך אומרים לו יום בשנה ניתן לך להתפלל תפילה אחת ויחידה, איזו תפילה תקבל על עצמך להתפלל? היינו חושבים "כל נדרי" מהתפילות החשובות של השנה, או תפילת נעילה, אך רבנו הרדב"ז אומר לא, יתפלל את התפילה הראשונה המיידית שיכול להתפלל משום שלא דוחים מצוות. מצוה שבאה לידי האדם מיד יקיימה בלי שום דחייה.
אפילו לא רגע אחד
ועל-פי דברים אלו יובן, כאשר משה רבינו שולח את המרגלים לרגל את ארץ ישראל, מבקש מהם להביא מפרי הארץ ואומרים חז"ל אפילו מהפירות הגרועים תביאו. וקשה - מדוע אפילו מהפירות הגרועים? אלא משה רבינו פחד מהיצר הרע שיגרור את בני ישראל בשעה הרגישה והעדינה הזאת שהם עסוקים בריגול הארץ וכאשר ימצאו אשכול ענבים אחד יאמרו: הוא לא מספיק טוב, נמצא אשכול אחר יותר טוב, וכך יתעכבו ויכולה לצאת תקלה. לכן מבקש משה אפילו מן הגרועים שבפירות תביאו.
וזה יסוד גדול בחיינו - כל דבר טוב אשר בא בפני האדם אל תחכה רגע אחד, מיד תרוץ ותקיים, תרוץ ותעשה אותו, בלי להתמהמה אפילו לא רגע אחד, "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה".
וכך נרבה בכבוד שמיים ובזכויות, ונדע שכל מצוה מקרבת אותנו אל התכלית הנרצה.
