הכותרת שהתנוססה מעל נייר הטואלט שמדפיס לנו
שלדון אדלסון, צעקה בסוף השבוע האחרון: "לא יהיה חשמל חינם לעובדי חברת החשמל". על הכריכה התנוססה דמותו של מי שהצליח להעביר כמעט 30 שנה בשירות הציבורי, עם משקל סגולי של נוצת הזנב של יונק הדבש.
השר לענייני מים ואנרגיה ועוד כמה דברים,
סילבן שלום, מצולם מחויך למשעי, עד כי ניתן לחשוב שמשהו אחר ונסתר בתמונה עושה לו "נעימי".
השר הכריז על "רפורמה" בחברת החשמל. רפורמה!
המילה "הפרטה" כבר לא עוברת טוב את הציבור. הציבור הבין כבר שהפרטה פירושה שרשות המים תעבור לידיים פרטיות (של חברי מרכז ליכוד למשל), ומחיר המים יגיע עד כדי פי 10 (כן, פי עשרה!).
אז היום כבר לא אומרים "הפרטה". מחליפים את המילה.
רגע לפני, רק כדי שלא יוכלו לבלבל אתכם בקלות: "רפורמה" היא מילה נרדפת ל-"הפרטה", ושתיהן משמשות לאותה מטרה: העברת נכסי ציבור לידיים של מקורבים שיתעשרו ויעבידו את הציבור בלי שכר ראוי, ללא תנאים סוציאליים, דרך חברות כוח-אדם, ויהפכו את העובד לעבד, בור, וחסר סיכוי להתמודד עם שלטון-ההון.
סיפור קצר
בשבתות יוצאים הבורים מהבורות וצועדים ברחובות, מוציאים קיטור, משחררים לחץ, וחוזרים כמו טעטעלעך לעבודת יומם למחרת, משלמים עוד אחוז מע"מ, ועוד 25 אגורות על הבנזין, ומתלבטים אם יאיר יותר חתיך מביבי, ואולי בכלל בנט הוא אח?
לעת ערב חוזרים הביתה, אוכלים את מה שנשאר מהארוחה המשפחתית של שבת בצהריים, חותכים אבטיח ויושבים בחצר בשביל קצת אוויר כי אין כסף למזגן, וצופים בשידורי התעמולה (לא אלה של פעם בארבע שנים, אלא אלה שנמשכים במשך כל ארבע השנים), מסמסים לאיזה "כוכב" תורן, ומחזיקים אצבעות לשכן של הדודה שמתחרה באיזה שעשועון.
ואז הולכים לישון, מזיעים בלילה גם מפחד מהבנק, גם מפחד מאירן או מסוריה, גם מפחד מהבוס שתזרים המזומנים שלו מתחיל להיראות רע וגלי הפיטורים בדרך, וגם כי המאוורר שירשנו מסבתא כבר לא ממש עובד.
ולמחרת, בוקר יום ב', קמים לעבודה, אם יש מזל אז בצומת מקבלים קצת פרופגנדה בחינם בחסות הפטרון של מי שהביא את המדינה הזו למצב הזה, מגיעים לעבודה, שותים כוס קפה שחור על חשבון המעביד ומרגישים שהרווחנו אותה ביושר, ואז מישהו קורא בשמנו, אנחנו נכנסים למשרדו של המנהל והוא מודיע לנו שהוא מעביר אותנו לעבודה דרך חברת כוח-אדם, בחצי משכורת, בלי קביעות וזכויות סוציאליות.
מזועזעים, אנחנו מתקשרים לאישה, שתתקשר לבן-דוד שלה שעבד בקמפיין הבחירות של
יאיר לפיד תמורת כמה גרושים, ומנסים להבין איך נוכל להיעזר במי שבא לשנות בשביל מעמד הביניים וכל החרא הזה.
מסתבר לנו שיאיר לפיד בכלל תומך באחיו בנט שרוצה להפוך את עובדי הנמלים לעובדי קבלן רעבים, וגם באחיו סילבן שרוצה להפוך את עובדי חברת החשמל לעובדי קבלן, ושבזמן שישנו על האף ואכלנו אבטיח מול השעשועונים, ותמכנו ביאיר כי הוא חתיך וביבי כבר קצת מעצבן עם השרה והגלידות וכל השערוריות, אז בעצם באו החבורה הזו שמפריטה את כל המדינה, ואנחנו לא לבד.
חצי נחמה יש בזה, כי מעכשיו, זו צרת רבים. צרת רבים כידוע היא נחמת חכמים-אולטרא-לייט.
ההונאה הגדולה והאמת במספרים
למי שמסוגל להבין קצת מספרים, הרי הנתונים שהשר הנכלולי לא יראה לכם בעניין הרפורמה:
- שכר והטבות של עובדי חברת החשמל עומד על 8% מסך הוצאות החברה;
- אם יפוטרו כל (!) עובדי החברה ממחר, והחברה תופעל על-ידי גלים אלקטרומגנטיים שישודרו היישר ממוחו הקודח של השר הנכלולי ללוח הבקרה הראשי, מחיר החשמל לא יוזל אפילו ב-8%, משום שזהו טבעו של קפיטליזם חזירי - הנחות לצרכן הן פגיעה במודל מיצוי הרווחיות;
- העלויות הגדולות ביותר של חברת החשמל הן ברכישת "אנרגיה";
- השר הנכלולי לא עושה חצי מאמץ כדי להסדיר את עניין הגז הטבעי לטובת הוזלת מחיר האנרגיה והוזלת החשמל למשק הישראלי, אלא להפך, הוא פועל במרץ וללא לאות, כדי לסייע לנכלולי אחר בשם יצחק תשובה, לקבל היתר להברחת הגז הישראלי תמורת שלמונים, במודל דומה לזה של מובארק על הגז המצרי;
- ממש כפי שלהפרטה קוראים בימינו "רפורמה", כך להברחת הגז ניתן שם הקוד "יצוא".
סטיב ימשיך לחייך אליכם מעל דפי נייר הטואלט של דון אדלסון, וג'ודי תמשיך להתייפח שהעם מפריע לה לצפות במירוץ למיליון, והציבור ימשיך להצביע למי שדופק אותו.
או שלא?
