לא רק בסופרלנד מפלים ערבים, גם בקוקה-קולה

לאחרונה למדנו כי הסופרלנד בראשון לציון נהג להקצות ימי פעילות נפרדים לבתי ספר יהודיים ולבתי ספר ערביים. בעקבות הגילוי קמה זעקה גדולה (ומוצדקת) מצד ערבים ומצד יהודים. תגובת הסופרלנד הייתה שההפרדה בין ערבים ליהודים נבעה מרצונם של בתי הספר היהודיים והערביים לקיים ימי פעילות נפרדים. עוד הוסיפה הנהלת הסופרלנד, כי ייתכן שמדובר במדיניות מוטעית, אך לא בהפליה או בגזענות מכוונת.

פרשת הסופרלנד אינה שונה במהותה מפרשת קוקה-קולה. לא תמצאו בישראל אף שם המזוהה כערבי מתנוסס על בקבוקי הקולה הנמכרים בחנויות או על אלה המתנוססים בשלטי החוצות. אין מוחמד, אחמד, חנין, נדין, סאלח ואחרים. ישנם רק שמות יהודים נפוצים: יעל, יובל, אלון, איתמר, רעות ומיטל. זה לא מקרי.

קוקה-קולה הגיבה בצורה דומה לזו של הנהלת הסופרלנד: לא מדובר בהפליה מכוונת אלא באסטרטגיה שיווקית. ערבים שרוצים ששמם יופיע בבקבוק אישי משלהם (לא כזה שנמכר גם ליהודים או שמופיע על שלטי החוצות) מוזמנים לגשת לנקודות המכירה השונות ולבקש זאת מנציגי קוקה-קולה. עוד מוסיפה חברת קוקה-קולה, כי במגזר הערבי חל מבצע שיווקי כדאי יותר המגריל מכונית כל 48 שעות בין הצרכנים. קוקה-קולה גם טענה כי בכל המגזרים בישראל קיימת שביעות רצון מהמבצעים ומקמפיין השיווק בכללותו.

החוק אינו דורש הוכחות

נראה שגם הסופרלנד וגם חברת קוקה-קולה שכחו את דיני ההפליה הנהוגים בישראל. החוק הרלוונטי לשני המקרים הוא חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. חוק זה קובע כי "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן כניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".

החוק וההלכה המשפטית שפירשה חוק זה ב-13 השנים האחרונות לא דורשים להוכיח כל כוונה לפגוע במובחנים כדי שהבחנה תיחשב להפליה על-פי החוק. אין משמעות לעובדה שהלקוחות המופלים מרוצים מהסידור המפלה ואינם חשים מקופחים. אכן, סביר להניח שרובנו מעדיפים להגדיל את סיכויינו לזכות במכונית מאשר למצוא את שמנו מתנוסס על שלטי החוצות של קוקה-קולה. אין ספק שמכונית שווה יותר מבקבוק קוקה-קולה עם השם שלנו.

כל אלה אינם רלוונטיים. ההלכה המשפטית קובעת כי הבחנות מהוות הפליה כאשר הן פוגעות בכבוד ומשפילות. לא מדובר במונחים סובייקטיביים הדורשים הוכחה של רגשות שליליים מצד המובחנים כגון עצב, קיפוח, זעם וכולי. הבחנה מהווה הפליה אסורה, גם כשהיא מנומקת על-ידי טעמים כלכליים או שיווקיים, אם היא משדרת מסר שלילי של הדרה ושל חוסר שייכות לחברה הישראלית של אחת הקבוצות המנויות בחוק.

המחוקק בחר את עילות ההפליה האסורה מכיוון שהן מציינות שייכות לקבוצות פגיעות, שהדרתן, גם כשהיא נעשית מרצון המודרים ואפילו בעידודם, פוגעת בשייכות שלהם לכלל החברה הישראלית.