קורח מלמד זכות

קורח בא אל משה במחלוקת הקשה ביותר שחווה משה רבינו מאז צאתם מארץ מצרים: "זה שנאמר עליו שהוא 'ענו מכל האדם אשר על פני האדמה' יאמרו עליו: 'למה תתנשאו'. זה שיאמר עליו [תנחומא קורח י"א]: 'משה אמת ותורתו אמת' טופלים עליו: 'העיני אנשים תנקר?' [במדבר ט"ז, י"ד] זה שהוציאם מבית עבדים ומוליכם אל 'ארץ זבת חלב ודבש' טוענים אליו: 'המעט כי העליתנו מארץ חלב ודבש!' [במדבר ט"ז, י"ג] זה שה' דיבר אליו פה אל פה ונתן לו את תורתו והוא ציווה אותה לעמו נחשד בכך, שמלבו הוציא דברים, פקודות, מצוות וחוקות. הוא עומד בפניהם כנאשם ועליו להוכיח צדקתו" [נחמה ליבוביץ, עיונים בספר במדבר לפרשת קורח].

וכיצד הצליח אותו קורח לקומם את העם נגד אותו משה, שליח השם?

על משה נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" [במדבר י"ב, ג']. קורח לא מתרגש ממעשיו של משה, מענוותנותו. כי יצר רע מוליך אותו. היצר הרע של הקנאה. קורח ועדתו מתייצבים מול שני האחים הנבחרים – משה ואהרון, וכך פונה אליהם קורח: "למה תתנשאו", וכאן הוא מוציא קלף מדהים. קורח מלמד זכות. "אמר לו [א"ל] קרח למשה רבינו, משה, טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל משה חייבת בציצית, א"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה, בית שמלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה, א"ל חייב במזוזה, א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה, ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית? א"ל דברים אלו לא נצטוית עליהם, אלא מלבך את בודאם, הדה הוא דכתיב ויקח קרח" [מדרש רבה/תנחומא].

ועל אותה דרך אמר: "הלא כל העדה קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" [במדבר ט"ז, ג']. אין הוא משמיץ. אין הוא יוצא ממש נגד משה. לא. דרכו פתלתלה והוא מוצא דרך מתוחכמת לצאת נגד משה ולהמעיט מערכו.

"כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" [במדבר ט"ז, ג']. "כל העדה קדושים" – הוא אומר. נכון, אתה קדוש, אהרון קדוש. כן. אבל האמת היא שכולם קדושים. האין יפה מזה? העם שומע ומתלהב. מכאן קצרה הדרך לפגוע ולמרוד במנהיגות משה. משה, עליו העיד הקב"ה כי "עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא" [במדבר י"ב, ז'].

כוחה של מילה

וסיפורו של קורח מלמד אותנו כוחן של מילים. כי במילים נברא העולם. ופה מלמד אותנו קורח מוסר חשוב: במילים אפשר להרוס את העולם. והרי משה רבינו, אותו מנהיג דגול שעשה כה רבות למען העם, הכל נשכח לו בעת שקם קורח והטיח בו האשמות. בעת שקם קורח והסית את העם נגדו. וכל מעשיו לא עמדו לו. רק הקדוש ברוך הוא הצילו ופתר את המחלוקת הזאת בכך שכילה את מחולליה. את אותם שעל-ידי המילים עמדו לכפור במי שהיטיב ומיטיב להם כבר זמן רב. כי האדם דעתו חלשה והמילים חזקות ממנו.

משה, השליח הנאמן, המנהיג הרוחני הדגול, הוא שכל חייו הוקדשו לאומה זאת הקמה על רגליה, אומה שעתידה לחרות את קיומה על לוח העולם. אומה שתשפיע רבות, תסבול ותשרוד. משה, שנשלח בעל כורחו, הנהיג, ניצב מול קורח ועדתו ושומע כי אל לו להתנשא מעל העם.

עונשו של קורח היה מחיקה מיידית. כי קורח, שמעוות אמות מידה של מוסר ואמת, אין לו מקום בעולם הזה. ועונשו היה: "וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ" [במדבר ט"ז, ל"א-ל"ב].

כי אם משה, שליח ה' הנאמן, משה העניו מכל אדם, "מתנשא" לכאורה, הרי שאין עונש הראוי יותר למי שמאשימו בגאווה, אלא לרדת פחות מן האדמה.