סיקריקים ב-2013?

במדור תגובות למאמרי האחרון, בו הבעתי את תמיכתי בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, זכיתי לתגובה של מגיבה שמעוררת בי דאגה.

וזו לשון התגובה "רק הסיקריקים יוכלו לתת מענה הולם לנבל ולחבורתו, אני התייאשתי מהסברה בדרכי נועם".
הסיקריקים בימי המרד הגדול נגד רומא נודעו כקבוצה יהודית אלימה, שלא בחלה בכל אמצעי, כולל רציחות פוליטיות של יהודים, כדי להשיג את מטרתם.

בתלמוד מוצג מנהיגם, אבא סיקרא, כ"ריש (כראש) בריוני ירושלים". חרבותיהם של סיקריקים שספו יותר מדי גרונות של נשים וגברים, שמתינותם גרמה להתרת דמם.

הם היו אויביו של רבן יוחנן בן זכאי, שהעם היהודי חייב לו חוב גדול, בכך שהוא הניח אבן פינה למפעל רוחני גדול ביבנה. חרבם של הסיקריקים לא השיגה את רבן יוחנן בן זכאי.
את החרב הסיקריקית מבקשת מגיבה, העונה לשם איריס כהן, כדי לתת לי באמצעותה "מענה הולם". אני, שחוזר ומדגיש את דבקותי בפתרון של שתי מדינות לשני עמים - מדינת ישראל לצד מדינה פלשתינית, ראוי,על-פי לשון התגובה, ש"רק סיקריקים יוכלו לתת מענה הולם לנבל ולחבורתו".

חרבות של סיקריקים בשנת 70 לספירה היו להן להבים חדים, שטבחו אלפי יהודים שלא קיבלו את דעתם.