צבא יהודי?

נחשפתי לאחרונה למאמר חשוב של הרב יוסי פלאי המנתח באופן בהיר כיצד צריך להיראות צבא יהודי. הכותב הקדים אותי שכן החרדה מפני התהליכים הקשים אותם עובר צבא הגנה לישראל מדירה שינה מעיני. אבקש לקמן להאיר כמה עניינים הקשורים בצבא ובאופיו.

בימים עברו עם הקמת המדינה ובשנים אחר כך התאפיין צה"ל באחידות לאומית כאשר המטרה הקדושה של הקמת כינון ושימור מדינת היהודים נר לרגליו ובסיס לעצם קיומו וכוחו. עולים וחלוצים, קיבוצניקים ויוצאי פלמ"ח, יוצאי המחתרות וצאצאיהם, כולם התייצבו למשימה והגנו בחירוף נפש על ראשית צמיחת גאולתנו. באותם ימים ידעו הכול מי האויב ומי האח ולא היה בלבול מושגי. צה"ל התקיים על-מנת לנצח בקרב ולהכריע את האויב.

השינויים המתחוללים לרעה בחברה הישראלית גרמו לשחיקה גם בקודש הקודשים של הצבא היהודי - צבא הגנה לישראל. זכור היטב קול הזעקה שקמה עת החל הרב רונצקי בהיותו רבצ"ר להנחיל רוח קרב יהודית לחיילים טרם צאתם לקרב. "שטיפת מוח", "התחרדות", "קיצונים" ו"חשוכים" אלה מקצת הכותרות באותם ימים.

קירוב החיילים והמפקדים לקודשי ישראל והחדרת ערכים יהודים , אמונה וחזון על-פי תורת ישראל, כל אלה היו לזרא בעיני החפצים בכינון מדינת כל אזרחיה.

בצבא הגנה לישראל משרתים היום, אולי יותר מאי פעם, חיילים שאינם יהודים. אלה נחלקים לכמה סוגים- עולים מוכח חוק השבות בנסיבות בהן חלק ממשפחתם יהודי והם אינם כאלה במבחן ההלכה, בני העדה הדרוזית שמזה שנים ארוכות לוחמים עימנו כתף אל כתף בזהות אינטרסים וגורל ובדווים שבעבר היו מיעוט ששמש בעיקר בתפקידי גששות. בעקבות שינויים מרחיקי לכת ברוח הפיקוד הבכיר בצה"ל ועל-רקע מצעד ה"נאורות" הרווח במקומותינו, אנו עדים לאחרונה לתופעה הולכת ומתגברת של שירות ערבים מוסלמים בצבא הגנה לישראל. אלה האחרונים אינם מאיישים את הבור בקריה ואין ביניהם ראש אמ"ן (עדיין..) אך נוכחותם במשמר הגבול למשל, בולטת מאד.

מה הפליאה אם כך כאשר בעת קריאת מצוקה של מתיישב המותקף על-ידי ערבים בחווארה או בשדות יצהר, מגיע למקום ג'יפ צה"לי מאויש בחיילים ערבים הנוהגים במותקף היהודי המתלונן כאילו הוא פורע החוק אין מקום לפליאה. ה"חייל" הערבי חש הזדהות עם אחיו הערבים וניכור ועוינות כלפי היהודי המותקף. הדוגמה דלעיל היא אחת מני רבות. לאסוננו רבים מאד המקרים הללו בהם הצבא נוהג ביהודים כאילו הוא מהאו"ם (במקרה הטוב) וכאילו היהודים הם האויב במקרה הטוב פחות.

מפי הרב פלאי למדתי לדעת שבטכס שבועת האמונים של חיילי צה"ל עם גמר הטירונות מחלקת הרבנות הצבאית תנ"כ לחיילים היהודים, קוראן למוסלמים וה"ברית החדשה" לנוצרים שבין החיילים. זהו בקליפת אגוז הסיפור כולו. איש איש נשבע על-פי אמונתו וכל אחד עם ערכיו וקודשיו. רק נצח ישראל והשייכות לעם הנצח נעדרים כאן.

האם כך נוכל לשרוד ולנצח? האם בלי האש היוקדת, האמונה הצרופה בצדקת דרכנו, הזיכרון הקולקטיבי של השואה ושל חורבן הבית , האם כך נהיה בלתי מנוצחים ? בלא אמונה בציווי האלוקי לרשת את הארץ ובהעדר חתירה להגשמת חזון הנביאים, האם נוכל בלי כל אלה ?

זאת וגם זאת. הוסיפו לאמור את החתירה לשלב נשים ביחידות קרביות, את רוח השוויון הנושבת מבית המשפט העליון ומפוליטיקאים נבובים, את הבקשה המוזרה הנשמעת לעתים לפיה יש לנהוג ב"מתינות דתית" ולהקל בגיור וראו כיצד אובדן זהות והעדר משמעות יחלחלו עוד ועוד לשורות הצבא עד אשר נהיה אומנם מצוידים במיטב כלי המשחית אך נימצא חסרים את הרוח היהודית שבבסיס קיומנו, אותה הרוח שהיא סוד הצלחתנו ויכולתנו לנצח בכל מלחמה ולעמוד בכל מבחן.