גל אדום

פשוט מאוד. אם המומחים יביעו את ההסתייגות הכי קטנה, פשוט אמרו להם בנימוס: "זוזו הצידה, אנו נעשה זאת בעצמנו. אתם תמשיכו להסביר למה לא עושים, אנחנו בינתיים נעשה".

לתכנן גל ירוק בכיוון אחד זה קל מאוד! כמה קל? בבקשה: נבחר אותו בהתאם לשעת היממה על-פי הכיוון העמוס יותר. את הבסיס כדאי לתכנן בשעות רגועות כשהתנועה דלילה. לוקחים רחוב, משרטטים אותו כקו ישר על דף נייר, מסמנים עליו את הצמתים המרומזרים, ורושמים ביניהם את המרחק כפי שמודדים במפה. לדוגמה, ציר של קילומטר ובו צמתים במרחק 300 מטר, 500 מטר, 200 מטר.

ליד המרחק רושמים את הזמן המחושב: כמה שניות לוקח לעבור את המרחק הזה במהירות המותרת? לצורך הפשטות ניקח 60 קמ"ש. 60 ק"מ ב-60 דקות זה קילומטר בדקה. 1,000 מטר ב-60 שניות זה אומר שכל 100 מטר נעבור תוך שש שניות.

אם המרחק בין הרמזור הראשון והשני הוא 300 מטר, נצפה שנגיע לשם לאחר 18 שניות (6 כפול 3). אם המרחק בין הרמזור השני לשלישי הוא חצי קילומטר, נצפה שיקח 30 שניות (6 כפול 5). הרמזור הבא 200 מטר, זה אומר עוד 12 שניות (6 כפול 2).

כעת צריך לתכנן זמן מחזור ואורך גל. עדיף להשאיר את הזמן הקיים כדי שלא להתערב בתכנון הקיים, למשל זמן מחזור של 90 שניות וגל ירוק באורך 30 שניות. כדי שלא להסתבך נעדיף לא לשנות את אופן פעולת הרמזור, נשאיר את הסדר הקיים על-כנו, רק נשנה את התיזמון: מתי הוא יתחיל.

כל רמזור יקבל ירוק 10 שניות לפני שנגיע אליו כדי שכשנגיע הכביש כבר יהיה פנוי לכבודנו. לכן נרשום אפס על הרמזור הראשון. לשני אנו צפויים להגיע לאחר 18 שניות אז נרשום שמונה. לשלישי אנו צפויים להגיע לאחר 48 שניות אז נרשום 38, לרביעי נגיע לאחר דקה אז נרשום 50.

מה זה אומר?

הרמזור הראשון ירוק, מתחילים לנסוע. לאחר שמונה שניות אנו רואים מרחוק את הרמזור השני הופך ירוק. עוברות עוד 10 שניות ואנו חולפים על פניו (כשהצומת כבר פנוי). לאחר 38 שניות נסיעה אנו רואים מרחוק את הרמזור השלישי הופך ירוק ולאחר 48 שניות חלפנו על פניו. עברו עוד שתי שניות ואנו רואים מרחוק את הרמזור הרביעי הופך ירוק, לאחר דקה חלפנו על פניו, וכך הלאה.

אם הגל הירוק שלנו הוא באורך 30 שניות, יש לנו בעצם 20 שניות לגוש מכוניות שנוסע ללא הפסקה במהירות 60 קמ"ש. בחישוב גס יצא לי 60 מכוניות וזה המון!!! (ב-18 שניות עוברים 300 מטר, אם כל מכונית כולל שמירת מרחק גוזלת 10 מטר יוצא 30 מכוניות לנתיב).

כמובן שבשטח לא הכל ורוד. יש צמתים שהם ישר ושמאלה ביחד, יש צמתים גדולים ואחרים קטנים, יש הפרעות לתנועה, יש אוטובוסים שנכנסים ויוצאים, יש אולי שיקולים שלא היינו מודעים להם. משתדלים להתחשב בכל המשתנים ולהגיע לתוצאה אופטימלית ככל הניתן. לכן אמרתי שאת הבסיס יש לעשות בשעות בהן התנועה דלילה, אחר-כך מבצעים התאמות לעומסים ולמצב בשטח.

כמה זמן לקח לנו?

שעות ספורות. תכנון סקיצה על נייר פשוט, לאחר-מכן תכנות מחשבי מרכז הבקרה, בדיקה בשטח ושיפורים. כמובן שלא עושים מה שמהנדסי התחבורה אוהבים לעשות (ללכת לישון), אלא חוזרים גם למחרת וגם אחרי שבוע וחודש, ומוודאים שהשינוי לא יצר בעיות חדשות.

צריך לזכור, שלמרות הפקקים הנוראים, רוב הזמן התנועה זורמת באופן סביר. לילה, צהריים, הכיוונים ההפוכים, כבישים פנימיים וכדומה. בכל הזמן הזה התנועה צריכה לשטוף, אין סיבה לעיכוב. ברגע שהבסיס יהיה טוב, יהיה שיפור גם בעומס.

גל ירוק עשוי גם למנוע תאונות. כאשר אנשים יתרגלו שנסיעה במהירות המותרת היא כיפית וזורמת, בעוד שאם הם יגבירו מהירות, הם יתקעו ויעצרו כל פעם, כל תרבות הנהיגה תשתנה. כבר לא יהיה טעם לנסות "לגנוב" את הרמזור, אנשים יסעו רגוע בהבנה שהרמזור יודע מתי הם יגיעו והוא מחכה להם.

אין מניעה שבאותו צומת יהיו שני גלים ירוקים, אחד מצפון לדרום והאחר ממזרח למערב. כל אחד בזמנו. אם מתכננים היטב, זה יכול להיות כמו שתי רכבות החוצות מסילה ומתוזמנות, כך שכל אחת תגיע בזמן אחר. ברכבות משקיעים בתזמון, בכבישים מזלזלים. למה? כי אפשר.

כדי שלא יהיו טעויות: כשאני אומר "גל ירוק" אינני מתכוון לשניים-שלושה רמזורים סמוכים. אני מתכוון למשל לרחוב ז'בוטינסקי החל מקצהו בפתח תקוה וכלה ברחוב המסגר ועד בכלל. מן הסתם הגל יקטע פה ושם בצומת גהה, רכבת ארלוזורוב, ועוד. העיקר שהסטנדרט, הנורמה, התרבות, השיטה יהיו תנועה יעילה, ולא כפי שהתרגלנו להרכין ראש בהכנעה בכל פעם שדורכים עלינו.

בהשקעה אפסית, אפשר תוך כמה חודשים עד שנים לגרום לכך שכמעט בכל הצירים בארץ יהיה תמיד גל ירוק, לפחות בכיוון אחד. הדבר ישדרג את חוויית הנסיעה ברמות שלא יאומנו. אנחנו כל-כך מסכנים ועלובים שאנחנו לא מצליחים אפילו לדמיין זאת.

כעדר המעריץ את משרתיו אנו יודעים רק להרכין ראש, לומר אמן כן יהי רצון, מקסימום לעשות הפגנות ומחאות, ואחר-כך לבחור בהם שוב להנהיג ולשרת אותנו. לשם שינוי אתם מוזמנים לשאול את גדולי התחבורה והאומה הנערצים שלכם: למה יש כל-כך מעט גלים ירוקים במדינה?

כל-כך התרגלנו לשירות ציבורי גרוע מינוס, כנראה מגיע לנו. אם נמשיך לשתוק או לקטר תוך השלמה עם רוע הגזירה, אולי כדאי שלא נתפלא אם נגלה לתדהמתנו שגדולי האומה ממשיכים לצפצף עלינו. צריך אולי לאסור על צפצוף לא רק בכבישים אלא גם במסדרונות השלטון.