המסר לקרי: פתרון שתי מדינות בסוריה

במדינות ערב משתוללות מלחמות אזרחים בין הסונים לשיעים, בסוריה נהרגו כמאה אלף אנשים במלחמה, בעירק נהרגים יום יום עשרות בפצוצים בשוקים ובמסגדים, והמדינות המלאכותיות הללו שיצרו בריטניה וצרפת מאימות להתפרק. מצרים מאוימת במלחמה בין האסלמיים לבין תומכי הלאומיות המצרית, ובשאר מדינות ערב, וביניהן תימן ולוב, נמשכת מערכה בין שבטים וכתות שונות, שאינן מכירים במסגרת של מדינה. באותו הזמן עסוק שר החוץ האמריקני במאמצים לקרע חלקים מארץ ישראל ולברוא שם מדינה ערבית חדשה. על ממשלת ישראל לבחור דרך חדשה בעמידה מול הממשל האמריקני.

בהלה מזמינה לחצים מסוכנים

הממשלה מבוהלת מול לחצי הנשיא האמריקני ומבקשת להודיע בוקר וצהרים כי היא מאמינה ב'פתרון שתי המדינות'. המלים 'שתי מדינות לשני עמים' באות לכסות על הכונה לברוא שתים או אף שלוש מדינות ערביות בארץ ישראל המזרחית והמערבית נקיות מיהודים לצד מדינה רביעית ישראלית ובה מעוט ערבי. הערבים נלחמים להשמיד את מדינתנו מיום הקמתה, אבל הממשלה חשה כי מי שחייב להוכיח את רצונו בשלום הם הישראלים.

לפני שהנהגת אש"ף תסכים להפגש עם ראש ממשלת ישראל לדון מתי תקבל מדינה חדשה על שטח ארץ ישראל, דרש מחמוד עבאס שחרור מחבלים אסורים בכלא הישראלי. אותם מחבלים נשפטו על ששחטו ורצחו ישראלים ורטשו איברים ודקרו בסכינים והרגו ביריות אנשים נשים וטף ונדונו למאסר ארוך. במדינה מתוקנת נלקחים פושעי מלחמה כאלה לבית דין צבאי של שדה ונדונים למות ביריה, ואינם מובאים למשפט פלילי אזרחי. ציפי לבני הממונה על המו"מ, לא דחתה על הסף את הדרישה, הסכימה לדון בה ולא אמרה כי בתפקידה כשרת המשפטים היא ממונה על שמירת החוק, לא על מחיקת החלטות של בתי משפט ושחרור רוצחים מסוכנים . ממשלת ישראל לא הודיעה לשר החוץ האמריקני, כי הדרישה מעידה כי מחמוד עבאס מבקש להמשיך בשפיכות דמים ולא נסכים לשבת עמו.

ממשלת ישראל לא הזדעזעה מן הדרישה הזאת, כי היא יודעת היטב שמחמוד עבאס משלם משכורות למחבלים הכלואים, והממשלה מאפשרת להם לקבל את הכסף ומרשה לספק להם מטעמים בבית הכלא וללמוד באוניברסיטאות. הממשלה יודעת כי מחמוד עבאס משבח ומעודד וקורא רחובות בערים שמסרה ממשלת ישראל לשליטתו, על שם המחבלים שפוצצו אזרחים ישראלים. וממשלת ישראל אינה מודיעה לנשיא האמריקני כי מחמוד עבאס פושע מלחמה שלא נטש את דרך הטרור ואינו שותף למו"מ על שלום.

הממשלה שלא נרתעה כאשר דרש מחמוד עבאס שחרור רוצחים, הזדעזה כאשר ריסס מישהו על קיר את הכתובת 'ערבים החוצה'. בעיתונות בעולם התפרסמה הידיעה כי ראש ממשלת ישראל נשא דברים בפתח ישיבת ממשלתו והוציא 'גנוי פומבי של גזענות ואלימות נגד ערבים ישראלים ופלשתינים בעקבות גל התקפות בזמן האחרון.' באותה ידיעה לא נמסר דבר על התושבים הערבים המשליכים בקבוקי תבערה על אוטובוסים, לא נזכרה מלה על ישראלים השמים נפשם בכפם בכל פעם שהם מסיעים את ילדיהם במכונית משפחתית פרטית לבית הספר, כמו שקרה לאותה תינוקת תמה, אדל, ולאחיה. הקוראים בעולם את תלונות הערבים על הדכוי והכבוש והנצול, ואולי הטילו ספק בדברי הערבים, קבלו חזוק מדברי ראש הממשלה הישראלי על הרדיפה שרודפים הישראלים את הערבים.

ראש הממשלה ביקש להוכיח לעולם כי איננו גזענים נגד הערבים, כי איננו מסכימים לאלימות נגדם, אך שלח בדיוק את המסר ההפוך לדעת הקהל בעולם. מי שקרא את הידיעה בארופה או באמריקה אמר לעצמו כי ודאי לא היה ראש הממשלה מטריח עצמו להתריע בפתח ישיבת הממשלה על מעשה מבודד, ואלו הייתה תקרית שלא היו בה פצועים והרוגים רבים, היה משאיר אותה לידי המשטרה והתביעה.

שוב, נראה כי נחרדה הממשלה כאשר אמר דני דנון סגן שר הביטחון לעיתון ניו-יורק טימס כי אינו מאמין במה שנקרא 'פתרון שתי המדינות'. בראיון ברדיו גלי צה"ל קצף משה יעלון על דברים אלה וכינה את דני דנון 'זה שנקרא סגן שר הביטחון.' אלוף שהייתה לו תלונה על אלוף משנה, לא היה נוזף בו לעיני קצינים או סמלים נמוכים ממנו בדרגה. השר יעלון זלזל באזני חילי צה"ל בסגן שר והזיק לחנוך החילים למשמעת ולכפיפות הצבא לדרג המדיני. ראש הממשלה לא הסתיג מדברי השר יעלון, ולפי השמועה שלח שני עוזרים לדני דנון להעיר לו על דבריו. שר הביטחון בעל העבר הצבאי המהולל, הרמטכ"ל שפקד על המערכה 'חומת מגן' והכניע את האויב וסים בנצחון את המלחמה שהביא עלינו הסכם אוסלו, חשש מתגובת האמריקנים לדברי דנון. בעבר סיפר משה יעלון בראיון עתונאי כי בהתחלה האמין בתהליך אוסלו, ורק לאחר ששמע דוח של המודיעין על נאום של ערפאת על 'הסכם חודיביה' מימי ראשית האסלם החל לפקפק שהתהליך יביא לשלום. דני דנון התנגד לתהליך מן הרגע הראשון.

דנון גם התנגד לגרוש מגוש קטיף, בנגוד לשרים של הלכוד ששמרו על שתיקה. חלק מן התקשרת מזלזל בדני דנון, והתאמתו להיות סגן שר ביטחון. אותה תקשרת אינה מזלזלת ביכולתו של יאיר לפיד להיות שר האוצר למרות שאינו מבין בכלכלה והוא טירון פוליטי. דני דנון היה חבר בכנסת הקודמת והיה פעיל ביזמות לאומיות ובמאבק כנגד תוצאות תהליך אוסלו. ההתנגדות לדנון בתקשרת נובעת משני נתונים, דעותיו המדיניות , והיותו ספרדי. שתי התכונות אינן מנותקות, כפי שמעיד המתאם הסטטיסטי בין פלוג ההצבעה לכנסת באזורים שונים והרכב האוכלוסיות שם, בגלל השוני בניסיון ההיסטורי של קהלות ישראל בגלויות השונות.

התגוננות מאשמות שווא, מורשת הגלות

ראש הממשלה ביקש להוכיח לעולם כי איננו גזענים נגד הערבים, כי איננו מסכימים לאלימות נגדם, אך שלח בדיוק את המסר ההפוך לדעת הקהל בעולם. מי שקרא את הידיעה בארופה או באמריקה אמר לעצמו ודאי לא היה ראש הממשלה מטריח עצמו להתריע בפתח ישיבת הממשלה על מעשה מבודד, על תקרית שלא היו בה פצועים והרוגים רבים, כי אז היה משאיר אותה לידי המשטרה והתביעה. האם על כל עברה או גנבה או קטטה בין שכנים ינאם ראש הממשלה לשריו ויזהיר ויגנה את המעשה, ודאי שלא.

אלפים שנה נרדפו קהילות ישראל באירופה הנוצרית והואשמו ברצח האל הנוצרי. יהודים הושפלו כבודם נרמס לעפר והיו לבוז, וגם בעיניהם ירד כבודם ולא יכלו לעמוד מול רודפיהם. לאחר הקמת המדינה, עדין טבוע עמוק בנפש הישראלית הרצון לפיס ולרצות את האויב, עדין רודף אותנו תסביך הנאשמים הנצחיים אשר חייבים להוכיח כי לא פשענו, עדין מוכנים מנהיגינו להשפיל את כבודנו ולבקש מחילה מתרכיה, אשר שלחה אוניה לחבל בהסגר הנשק מעזה.

עדיין שולחת הממשלה חילים באקדחי צעצוע אל מול חברי ארגון טרור הנמצאים על האוניה, אשר השליכו את חיילינו לים ופצעו והכו בהם. ועדין לישראל אין הזכות להגנה עצמית וישראל היא המבקשת מתרכיה להתרצות לקבל כספים מאתנו. אותה תרכיה, אשר העניקה מקלט ליהודים שגורשו מספרד הנוצרית, אותה תרכיה אשר לא נרדפו בה היהודים בזמן מלחמת העולם השניה, הסכימה ממשלת ישראל כי תנהג בנו באותה דרך שנהגו האנטישמים ביהודים במזרח ארופה.

מאז הסכם אוסלו מצטירת ישראל בעולם כמדינה כובשת שגזלה מעם אחר את המדינה הפלשתינית שלו. כל ותור ישראלי מתפרש כהשבה חלקית של הגזלה. הערבים תובעים את ארץ ישראל ואומרים כי יהודה ושומרון הם רק חמשית מן השטח שכבשה וגזלה מהם ישראל. האוסלונים מדברים על 'השטחים', שנכבשו במלחמת ששת הימים, אבל הערבים מתכונים לכל שטח מדינת ישראל, הם משתמשים בבטוי 'הערבים של 67' והערבים של 48'. תקות הממשלה להשביע את רצון אובמה היא תקוה כוזבת.

אנו התובעים ולא הנתבעים

עמדתנו בכל דיון עם הערבים ועם האמריקנים צריכה להשתנות מן הקצה אל הקצה. כיום אוסרת ממשלת ישראל על יהודים לבנות בתים בירושלים. באותו זמן מתירה ממשלת ישראל לשליטי קטר, המדינה תומכת החמאס, לבנות עיר ערבית ליד ירושלים אשר תהווה סכון אסטרטגי על עיר הבירה באלף שנות שלטון מוסלמי על א"י לא בנו אלא עיר אחת ויחידה, היא רמלה, ועכשו מסכים מר נתניהו להכפיל את מספר הערים הערביות החדשות בארץ ישראל במקום לדון מהו הותור המסוכן ביותר, הגדול ביותר שאנו מוכנים לקבל עלינו. מהם חלקי המולדת שאנו מוכנים למסר לאויב, מה הסכנות שאנו מוכנים להשית על אזרחי ישראל שוב ושוב, בהבאת צבא מחבלים למדינה ובמתן נשק, עלינו להבהיר כי אנו התובעים ולא הנתבעים.

כאשר קובעת מחלקת המדינה האמריקנית כי ישובים ישראלים בשטחים שהיו תחת כבוש ירדני אינם חוקיים, עלינו להזכיר שוב ושוב מהו היסוד החוקי שעליו הוקמו מדינות ערב. במשך אלף שנה לא הייתה עצמאות לערבים, והם היו תחת שלטון אמפריות שונות, פרסים ומונגולים וממלוכים וסלג'וקים, ובארבע מאות השנים האחרונות תרכים עתמנים.

במלחמת העולם הראשונה גברו צרפת ובריטניה על תרכיה, וכבשו את שטחי המזרח התיכון. לאחר מלחמה שעלתה למעצמות בחיי אלפים רבים של חיילים, קבלו מחבר הלאומים מנדט( שליחות לשלטון) על השטחים הללו, על השטח של ארץ ישראל קבלו מנדט נפרד, אשר תפקידם הוגדר להקים שם בית לאומי לעם היהודי. המדינות סוריה ועירק היו מדינות מלאכותיות , צרופים של ולאיאת (רבוי של ולאיה =פלך) עתמניות, ולא היו יחידות נפרדות. נסיכות עבר הירדן הוקמה על שטח מזרח ארץ ישראל אשר בו 'הוקפאה באופן זמני' הפעולה של הבריטים לעזור ליהודים לבנות את הבית היהודי.

אחרי מלחמת האזרחים שפתחו בה הערבים תושבי ארץ ישראל נגד הישראלים תושבי הארץ, פלשו מדינות ערב לישראל ולאחר מלחמה הובסו. מדינות ערב פתחו במסע רדיפות נגד קהלות ישראל בארצותיהם, ששכנו שם כאלף שנה לפני הכבוש המוסלמי. הפליטים היהודים מארצות ערב מצאו מקלט במדינת ישראל. הזכויות של היהודים הללו לא נמחקו עקב בריחתם לארץ ישראל. כאשר מעלים הערבים טענות על זכות שיבה לא"י, על ממשלת ישראל להזכיר את הזכויות שלנו באזור המזרח התיכון,עירק ובמצרים ובסוריה ועוד.

הזכות הזאת אינה מצומצמת לתביעה כספית של פצוים על סבל ועל רכוש שנגזל. קבוצה שנרדפה במדינה וברחה על נפשה, לה הזכות על חלק מאותו שטח. באזור המזרח התיכון היה חלק היהודים באוכלוסיה אחד מתוך חמשים, אך שטח ישראל הוא רק אחד מתוך חמש מאות מן השטח של מדינות ערב שהקומו בשטח האמפריה העותמנית לשעבר. השטח הזה הוא כל מה שאנו מבקשים להשאיר בידינו, אחר שהפכנו את המדבר שבו לגן פורח.

יהודים השאירו בעירק שטחי אדמה עצומים אשר פתחו בהם את ההשקאה ואת החקלאות. ממשלת ישראל אינה מזכירה ולו ברמז את זכויות היהודים על השטחים האלה, כמו שויתרה על זכויות הישראלים שפתחו את גוש קטיף בשטח דיונות נטושות, וגרשה אותם מבתיהם. המשפחות היהודיות מבגדד של עזרא ומני רכשו בתים בחברון. בני המשפחות הללו מבקשות להתיר לישראלים לגור בבתים האלה, אך ממשלת ישראל מונעת זאת מהן. אחרי שהפסידו את רכושם בבגדד עקב רדיפות גזעניות על היהודים הללו להפסיד גם את רכושם בארץ ישראל. הטעונים המוזרים של מערכת המשפט כיום הממשיכים בשלילת זכות הקנין של ישראלים בחברון מעוותים את הצדק.

הרכב הקבינט המדיני

אין לצפות לשינוי עמדה מול הממשל האמריקני ומול ארגוני המחבלים בעזה וברמאללה ללא שינוי בהרכב הקבינט המדיני אשר רבים בו תומכי אוסלו וההינתקות מגוש קטיף. בממשלת נתניהו מכהנים ד"ר עוזי לנדאו ויאיר שמיר, בעלי כשרים אנטלקטואליים כבירים וניסיון נהולי חשוב. הם מיצגים את החשיבה הלאומית מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי, ובולטים בראיתם המדינית והביטחונית הצלולה. אבל אין הם חברים בקבינט המדיני ועל המשא והמתן המדיני אחראית שרת המשפטים ציפי לבני, אשר על כשוריה וכשליה צפה עם ישראל בהשתוממות בזמן מלחמת לבנון השניה, ובהסכם הפסקת האש בסיומה, אשר השאיר את חיזבאללה בעמדת הכח שלו כיום בלבנון. צרוף מקרים מוזר הוא כי יוצאי ארצות ערבי הם חלק עצום בין מצביעי הלכוד אך אין גם אחד מביניהם חבר בקבינט המדיני, וגם אין יצוג ליוצאי ברית המועצות לשעבר, חלקים בצבור אשר משוחררים יחסית מגלותיות.

חלוקת סוריה, לעצירת שפך הדם

שר החוץ האמריקני אינו יכול להתעלם לאורך זמן מן המלחמה בין הסונים והשיעים ומהתפרקות מדינות ערב הקימות. אין עוד הצדקה לאמונה של מתנגדי ישראל במחלקת המדינה כי ארה"ב תזכה לאהדת הערבים אם רק תעסוק בנסיונות לקרוע חלקים מישראל ולמסור אותם לערבים, וליצור מדינה ערבית שלא הייתה קיימת מעולם עבור קבוצה מבין הערבים שלא הייתה לאום מזוהה מעולם.

ממשלת ישראל יכולה ליעץ לג'ון קרי כי יוכל לסייע בעצירת שפיכות הדמים בסוריה אם יעזור לחלק את השטח שם. שר הביטחון הכריז כי "אסד לא במומנטום לנצח במלחמה , הוא שולט רק על 40% משטח סוריה". המכיר את העולם הערבי רואה מיד כמה טועה שר הביטחון ואינו מבין את החשיבה של הערבים. הבוחן את מפת חלוקת השליטה על האזורים בסוריה, אלה מהם בשליטת אסד ואלו בשליטת המורדים, יגלה כי המפה חופפת למפת החלוקה של העדות בסוריה. אסד שולט על האזורים שבהם מרוכזת האוכלוסיה השיעית ועלאוית, והמורדים שולטים על אזורי הרכוז של הסונים.

בדמשק האוכלוסיה מעורבת וגם השליטה חצויה בין המחנות. המכיר את תולדות הערבים מבין כי העלאוים פוחדים שאם יפול אסד, ישחטו אותם המורדים הסונים. אסד מבקש לכן להבטיח לו שליטה על שטח רצוף, בין הגלילים בדרום המדינה ובמערבה. כבוש קוסיר הבטיח לו רצף כזה וגישה לחוף הים ולנמל לדקיה הנותן לאזור קשר עם העולם החיצוני. לכן 'רק 40 האחוזים' שמדבר עליהם השר יעלון אפשר שהם כל מה שאסד מבקש להבטיח לעצמו. לו במקום ציפי לבני היה דני דנון אחראי על המשא-ומתן המדיני, היה מציע לשר החוץ האמריקני להתעסק בפתרון שתי המדינות עבור סוריה, לא עבור ארץ ישראל. סוריה היא מדינה מלאכותית שאת גבולותיה שרטטו הצרפתים והבריטים. בתחלת שלטון המנדט הצרפתי הקימו מספר ישויות שם ואחת מהן הייתה 'המדינה העלאוית'. אחרי קרוב למאה אלף הרוגים במלחמה בין הסונים לשיעים בסוריה, תוכל חלוקה להביא להפסקת שפיכות הדמים שם.

רואבי בסוריה, לא איום אסטרטגי על ירושלים

שליט קטר הזרים מיליארד דולר למשטר החמאס בעזה. הכסף הזה, גם אם יוצא כולו על מזון ותרופות, משחרר כספים לחמאס לקנות עוד נשק ולשלם שכר למחבלים ומחזק את שלטון הטרור. עזרה לממשלה הנלחמת בנו ומפציצה את ערינו, היא פעולה עוינת נגדנו. באותו זמן מתירה ממשלת ישראל לשליט קטר לבנות עיר ערבית חדשה, רואבי (=גבעות בערבית) שתהוה איום אסטרטגי על תושבי ירושלים. בכל ימי השלטון המוסלמי בן אלף השנים על ארץ ישראל, לא בנו השליטים אלא עיר אחד ויחידה, היא רמלה. אם שליט קטר רוצה לעזור לערבים תחת שלטון ישראל, הוא יכול לחלק עשרת אלפים דולר לנפש, למאה אלף ערבים שישמחו לצאת מרצועת עזה הצפופה להקים בית במרחבים העצומים הריקים ברחבי העולם הערבי, או אף למדינה ארופית שתסכים לקבל אותם אם יביאו עמם סכום כסף.

מדינות ערב הנלחמות בנו עשרות שנים נושאות באחריות לשקום הערבים של ארץ ישראל שברחו מבתיהם, עקב אותה מלחמה. שליט קטר גם יוכל לקלוט עוד מאה אלף נפש בעיר חדשה שיקים בארצו שלו, במקום ליד ירושלים.