אסונות שרוקמים אהדה ותמיכה בין עמים

אסון השריפה ביערות הכרמל החל ב-2 בדצמבר 2010 בערך בשעה 10:30 בבוקר, שעון ישראל. זו הייתה שריפת היער הקטלנית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהחלה ברכס הר הכרמל מדרום לחיפה.

האש שהתפשטה במהירות, עיכלה רבות מהחורש הטבעי וגבתה את חייהם של 44 אנשים, נהג אוטובוס ו-37 צוערי שירותי בתי הסוהר שנסעו בו, שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה בכירים, ביניהם תנ"צ משטרת חיפה. בין ההרוגים היה הכבאי דני חייט, בן 35, שהשאיר מאחוריו, שבורי לב, אישתו, חופית, בהריון, שני בנים, קורן ואיתי, הורים, בתשבע ומוטי, אח ואחות צעירים ממנו ויחידת מכבי אש מיוחדת שהקים. ועם ישראל בהלם.

בעודן בביקור רשמי בארצות הברית השבוע, ניתנה לי את הזכות לנהל ראיון מלב ללב עם בתשבע, אמו של דני. להלן מה שסיפרה לי, חלק כבר שמענו וחלק עדיין לא.

מוטי חייט, אביו של דני, בא ממשפחה ברוכת ילדים של שלוש עשרה ילדים ואמו, בתשבע, ממשפחה של שבע ילדים. בת שבע היא מורה בבית ספר יסודי. דני היה הבן הבכור, הנכד הראשון משני הצדדים.

דני וחופית היו נשואים תשע שנים לפני היום הנורא, כאשר חייו של דני נקטעו בטרם עת.

דני אהב את רכס הרי הכרמל שפני שיטחו היה מאוד מוכר לו. הוא וחופית ידעו שהם מצפים לבת, כיום בת שנים וחצי. כחודשיים לפני הלידה הצפויה הם כבר בחרו לתינוקת הצפויה את השם אילה, על שם עץ האילה הנפוץ במיוחד בהר הכרמל, שפירוש גם האל יהיה בשבילה.

מאיפה דני למד לאהוב את הטבע? מאמו, שלימדה את ילדיה לאהוב את חיק הטבע.

כאשר דני הצטרף לשורות מכבי האש, הוא הקים יחידה מיוחדת שהתמחתה בפעולות הצלה מנהרות, גאיות וצוקים. דני רכש את הידע והמיומנות שלו בצרפת ועם שובו הוא הפך למאמן היחידה. לעתים קרובות הוא לקח את יחידתו לאימונים בכרמל.

באותו יום נורא דני, שגר ועבד בעיר עפולה, בעמק יזרעאל, קיבל את ההודעה על השריפה שהחלה והקריאה לעזרה. הוא וחברו ועמיתו אורי סמנדייב הגיעו למקום השריפה עם הכבאית שלהם שעה מאוחר יותר.

הם עבדו בצידי הכביש במעלה ההר ופעלו למניעת התפשטות האש מלהגיע לכביש וכך מכוניות לא יוכלו לנסוע עליו. בדרכם במעלה ההר לכלא דמון הם נתקלו ברכבי השוטרים, חקלאים בוקרים, צלם טבע ואוטובוס עם 37 צוערי בתי הסוהר. כולם נתקלו בחומת אש ענקית שלא איפשרה להם להמשיך בנסיעת בריחתם. הם ניסו להסתובב לכיוון השני, בתקווה שהאש לא הגיעה לשם עדיין, אך נתקלו בחומת אש אחרת. תוך שניות הרוח שנשבה מכל הכיוונים גרמה לאש לאפף אותם כשהיא מלבה ומגבירה את האש אשר עטפה ולכדה את כולם ואכלה אותם תוך זמן קצר.

דני עבד עם צינור המים מנסה לחלץ ולהציל את מי שאפשר. הוא הצליח להציל את חייהם של הצלם ושלושה מצוערי בתי הכלא בכך שהרטיב את את המכוניות שאיפשר להם לצאת מטופת האש.

כל האחרים נשרפו ממול עיניו של דני שהיה כבר כ-80% שרוף. בכוחותיו האחרונים הוא עלה לכבאית שהתדרדרה במורד לאורך כ-300 מטר; כבאית אחרת אספה את דני והביאה אותו למרכז הרפואי רמב"ם, שם נאבק על חייו במשך שש עשרה ימים אך ללא הועיל.

בת שבע וחופית מלאות הוכרה ותודה לקרן היסוד ולמר מודי זנדברג, יו"ר העולמי של האירגון, שליווה אותן מהרגע שדני אושפז בבית החולים. הארגון סייע ברכישת שתל עור ממקורות בחו"ל בניסיון האינסופי להציל את חייו של דני. כמו-כן הם סייעו בבניית אתר ההנצחה לאילו שניספו על ראש הר הכרמל, שהיום הוא אתר עלייה לרגל.

האם את מאשימה מישהו? שאלתי את בת שבע, "לא", היא אומרת. "הבן אדם לא יכול להילחם בטבע".

כאשר חופית ובתשבע שמעו על אסון השריפה באריזונה שלקח את חייהם של תשעה עשר מכבי אש הן הרגישו את הדחף והצורך לעזור. הטרגדיה האמריקנית הייתה גם שלהן; היא החזירה אותן לימים הקשים שלהן והן הזדהו עם משפחות ההרוגים ורצו להיות איתם ולחזק אותם, לבכות איתם ולהיות חלק מצערם ויגונם. הן פנו לראש הממשלה נתניהו שנתן את בירכתו ודחף את היוזמה וקרן היסוד נתנה את הגיבוי למימוש הרעיון ומשאלתן.

עצם הביקור הוא פרטי ואנושי, מפגש של עמים והזדהות עם העם האמריקני וכאבו ותשלום הוכרת תודה לעם האמריקני, שהיה ראשון לבוא לעזרת ישראל במצבה הקשה כששלח את מטוס הסופר טנקר הראשון לעזור בכיבוי האש.

בעודן בפרסקוט, אריזונה, חופית ובתשבע היו עטופות באהבה וקבלת הפנים הייתה חמה ביותר, ניתנה להן על-ידי ראש העיר, המושל וחברי הקונגרס.

הן גם מלאות הוכרת תודה לקונסול הכל של ישראל בלוס אנג'לס שצוותו ליווה אותן מהרגע שהן נחתו על אדמת ארה"ב.
מה השגתן בביקורכן שהוא הכי חשוב עבורכן? שאלתי.

"יחסי הציבור הטובים ביותר שאפשר להשיג עבור ישראל", ענתה בתשבע. "אבל עכשיו המשאלה הבאה שלי והחלום שלי הוא לסייע בהקמת שיתוף פעולה הדוק בין מכבי האש של ישראל וארצות הברית שלהם יש ניסיון רב יותר מאשר עמיתיהם הישראלים".

לאחר אסון הכרמל ראש הממשלה נתניהו עשה מהפכה במערך שירותי הכבאות. הוא רכש טייסת כיבוי של 3-4 מטוסים, וצרף את שירותי הכבאות למשרדי ביטחון פנים יחד עם המשטרה והסוהרים. הוא הזרים מיליוני שקלים להכשיר 1000 מכבי אש חדשים שנוספו לכוח, רכש כבאיות נוספות ובנה מחדש את האירגון.

לדני חייט היו 13 שנות ותק בשירותי הכבאות. אמו ואשתו הגיעו לאמריקה כדי לחזק את עמיתיהן באריזונה שסבלו את אותו צער. במקום זאת, הן קבלו מכל מי שפגשו חיזוק, אהדה וחיבוק ענק.
אחרי שדני נפטר אחיו רון עזב את לימודיו באוניברסיטה והצטרף לכוח מכבי האש. כעת הוא מחלק את זמנו בין אהבתו לכדורגל, כשחקן מבטיח ביותר בהפועל בית שאן ועבודתו ככבאי אש.

רון חייט, חיים בשני מסלולים ואחותו של דני היא עורכת דין.

חופית, אשתו של דני היא כמו בת לבתשבע ומוטי. בניו של דני מתמודדים עם הטרגדיה, כל אחד בדרכו שלו ובהתאם לגילו. אילה תדע על אביה מסיפורים בלבד.

בתשבע רוצה שבקשתה הבאה לשיתוף פעולה בין מכבי האש הישראלים והאמריקנים תיתממש, כך שקישרי הידידות בין שני העמים יגדלו, יתחזקו ויתרחבו. מטרה קלה להשגה; אחרי הכל הכביש המוביל למטרה זו כבר נסלל.