למעריץ האלמוני של יואל חסון

חוק המאגר הביומטרי, המופעל בינתיים לשנתיים-ניסוי, כבר הספיק לשגר זרועות ארוכות לימין ולשמאל, ומורגש על כל צעד ושעל אצלנו. פגיעתו היא ממש קטלנית, כאילו היה בומרנג או חבר-פיפיות, ואשליה היא על כן לחשוב שיש מי שיינצל מפגיעתם הרעה. שהרי בצד הקורבן, המיועד לפגיעה, ייפגע גם זה שמבקש לפגוע בו. נזקו הגדול שקול כנגד לתועלתו כביכול.

בפרקליטות המדינה כנראה משועממים, או שמא מחפשים כותרות (בזה כנראה נדבקו מהשרה שלהם, ציפי לבני). אחרת, קשה להבין מה פתאום הפרקליטות מתערבת בצד המשמעתי של הכדורגל הישראלי.

פרשת גניבת הבושם לכאורה מחנות הדיוטי פרי בחו"ל ואי גילויה במועד בידי מי שמיועד לתפקיד בנק ישראל יעקב פרנקל נראית לא אמיתית, סיפורי בדים. כאדם הנמצא בצמרת הכלכלית העולמית שנים רבות, ושימש בכמה תפקידי מפתח בכלכלה העולמית והרוויח בהתאם אין מצופה ממנו לקחת ללא רשות בקבוק בושם מחנות. אבל הבעיה האמיתית שלנו אינה יעקב פרנקל' וטעות קריטית תהיה להמשיל את מקרה פרנקל כקוץ בגן פורח או כעשב שוטה, כפי שאנו כה מיטיבים לעשות.

חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קובע כי "מי שחוייב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה". עוד קובע החוק כי באם "לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה".

דרך ההתנהלות של מפלגת העבודה לא השתנתה במשך שנים. בוחרים מנהיג, יריביו הולכים אחריו באש ובמים עד הבחירות, ויום אחרי הבחירות כבר מודיעים שהמנהיג צריך להסיק מסקנות ומשחיזים סכינים. בואו נראה מה קרה לאחר ההפסד של אהוד ברק לאריאל שרון ב2001 (בבחירות שלא היו, כזכור, לכנסת). פואד ניצח את בורג והפך ליו"ר זמני למשך שנה, אז הודח ע"י עמרם מצנע. מצנע הפסיד וברח מהכנסת. עמיר פרץ נבחר כמנהיג החברתי, ולאחר שהפסיד חזרנו לאהוד ברק בתוך פחות משנה. ברק הפסיד, הרגיש שמרכז המפלגה סוגר עליו ופיצל את הסיעה לאחר שנתיים בלבד. שלי נבחרה ב-2011, ככה שזה יוצא חמישה יושבי ראש בעשר שנים בלבד. אף יו"ר לא רץ שתי מערכות בחירות רצופות לכנסת מאז שמעון פרס ב-88!.