בשוך תרועת הפסטיבלים!

אדוני הנשיא.

שנת אלף תשע מאות תשעים ושלוש: הסכם אוסלו. גולת הכותרת, המהפך התדמיתי שחל אצל כבודו, כרגיל תוך חתירה בלתי נלאית והפעם לשלום המיוחל תוך גילוי תעוזה ומקוריות יוצאת דופן במציאת השותף הפלשתיני האולטימטיבי למרכבת השלום החלומית, מיודענו יאסר ערפאת, וקבלת פרס נובל לשלום למשולש יצחק רבין ז"ל ערפאת ולך. ומאז - היסטוריה. ובמציאות: מוות, דם, סבל ודמעות. דמעות שלא נגמרות. כל אלה, מעבר לעיוות המחשבה, לעיוורון מול הסכנה, קוצר הראות והסיכון הבלתי נתפס של הבאת הארכי רוצחים אל פתח ביתנו.

אך מה זה הסיכון מול הקונספציה הממכרת - השלום, גם אם הוא שלום הזוי. הרי בכל מקרה הוא מלווה בתהילת העולם כמעט לעולם, והפארסה האחרונה היא דוגמה מאלפת. לא זכורה לי איזו אמירה, איזו הבעת צער, שלא לדבר על לקיחת איזה שהוא פרומיל של אחריות, שלא לדבר על משהו בסגנון "חשבנו, טעינו". על "סליחה, אנחנו לא מעיזים לחלום". אז והיום רק האמירה "שלום" היא נוסחה המביאה, משמרת, ומתחזקת מעמד יוקרה, פופולריות, כבוד וכיבוד תרתי משמע ... ככל שהשקר והעיוות גדולים יותר, החגיגה חייבת להעצים, להיות חסרת פרופורציה לסיבת קיומה, כדי להסתיר, לכסות על העובדה כי המלך הוא בעצם עירום.

אדוני הנשיא, מה שאני לא תופס ולא יכול להבין היא האטימות, חוסר הרגישות הבסיסית בפרויקטים ימי ההולדת ובשמות האחרים. הרי ידוע לך, לפחות אמור להיות ידוע לך, כי מאז תהליך אוסלו, כאלף משפחות את ימי ההולדת של יקיריהם הם מציניים בבתי קברות, ולך יש איזו נגיעה בעניין. לא חשבת ולו פעם שיש קצת טעם לפגם, מעבר לפגם האסתטי והדוגמה האישית, שלא לדבר על הפרט השולי שהחגיגות וכל השאר לא ממומנות מכספך הפרטי.

הבאת הפרטנר ערפאת וחבורתו איננו התרגיל הראשון הקרוי על שמך. לראשון נילווה התואר "המסריח". תרגיל ערפאת גם איננו האחרון. בינואר 2005, כיו"ר מפלגת העבודה, הצטרפת לממשלת שרון כדי לאפשר לה רוב למהלך לקראת פתרון הסכסוך - הינתקות מעזה, מה שנתברר דווקא כחיבור קטלני רב עוצמה של מאות אלפי יהודים לאלפי רקטות ופצמרים של חמאס ושותפיו, ואתה כמובן זכית למינוי היוקרתי כמשנה לראש הממשלה בממשלת שרון כשותף "המקדם" את תהליך השלום.

גם אחרי התרגיל הארור הזה והסבל הנורא לרבבת יהודים עקורים. עם ההפסד בבחירות המקדימות בעבודה לעמיר פרץ וכדמוקרט המקבל הכרעה דמוקרטית החלפת מיד כתובת לקדימה ואז סוף סוף תוקן ה"שיבוש" ההיסטורי הבלתי נסלח, ההפסד לקצב בבחירות קודמות לנשיאות. ומן המעמד הרם הנשיאותי הסמלי המוגן אתה חותר שוב לפתור את הסכסוך בדרכים הנלוזות הישנות, על-אף הניסיון, המחיר והסכנה, כי רק הנוסחה השקרית הזו מביאה יוקרה כבוד וכסף.

מזל טוב לגיל, לא לתרגיל!!!