|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפִּתרון: מדינה דו-לאומית
|
מדינה דו-לאומית יהודית ודמוקרטית אפשרית בהחלט, אם רק נגיע להסדר שהציע ז'בוטינסקי ונפגין רצון נחוש ואחדות סביב מטרתנו הקיומית האמיתית - הישרדות בג'ונגל המזרח תיכוני
|
|
מדינה אחת לשדני עמים [צילום: AP]
|
|
|
|
|
"הקמת מדינה ערבית נוספת בצד המערבי של הירדן, לצד ישראל - תנאי להסכם שלום או הסדר מדיני עם שכנינו - זהו אינטרס עליון של ישראל, אף יותר מהאינטרס הערבי, כדי להבטיח מדינה יהודית-דמוקרטית ולמנוע מדינה דו-לאומית בה ייווצר רוב ערבי תוך זמן קצר, דבר שיגרום או לאפרטהייד או לסוף הציונות וסוף השלטון היהודי בישראל" - משפט מוכר המורכב מצביר סיסמאות שכיחות שחוזרים עליהן עוד ועוד עד שהן הופכות בדעת הקהל למעין אמיתות, בעיקר ברחבי העולם. אכן, כשישראלים מעלים טיעונים הכורתים את הענף עליו הם יושבים, אי-אפשר לדרוש ממישהו בעולם לחשוב אחרת. אולם מי שבוחן לעומק משפט שגור זה הרווח מאוד בתקשורת הישראלית, יוכל למצוא את כשליו הבסיסיים.
קיים שלל ראיות ביטחוניות, דמוגרפיות וסטטיסטיות המפריכות את המשפט והסיסמאות דלעיל. נתונים סטטיסטיים מגלים כבר מזה עשרים שנה ויותר שמגמת המאזן הדמוגרפי בין הירדן לים משתפרת יותר ויותר לטובת היהודים, ילודה ערבית יורדת ויהודית עולה, יותר הגירה ערבית מכאן ועלייה יהודית לכאן, המיעוט הערבי יורד והרוב היהודי עולה - למרות כל התחזיות השחורות ההפוכות שמטיחים בנו מאז 1967. ויש גם הניסיון שפינוי יהודים מיישובים ושטחים גורם לנזק ביטחוני חמור, ללא שום יתרון מדיני. וקיימת השאלה הגדולה - כמה זמן יחזיקו מעמד הסכם שלום או הסדר מדיני בג'ונגל המזרח תיכוני. אבל כל אלה נקודות שוליות שאינן בלב העניין.
לב העניין הוא שגם אם ניכנע לגזענים הקיצוניים מימין ומשמאל, ונגרש את כל הערבים או את כל היהודים מיהודה ושומרון, עדיין נישאר עם מיעוט ערבי גדול במדינת ישראל, כפי שהבין זאב ז'בוטינסקי כבר לפני שמונים שנה וביטא במאמריו "על קיר הברזל" ו"המוסר של קיר הברזל".
הפתרון המתון והמאוזן שלו להסדר עם הערבים נכון גם לימינו, ונראה שיהיה נכון גם לעתיד לבוא.
"את הרחקתם של הערבים מארץ ישראל", מצהיר ז'בוטינסקי, "אני חושב לבלתי מתקבלת על הדעת בהחלט: תמיד יישארו בה שני עמים ותמיד יישאר בארץ ציבור ערבי גדול; ואם לציבור זה יבואו אי פעם ימים רעים - כל הארץ תישא בעול הסבל".
לפיכך, קובע הוא - "מצבם האיתן של הערבים במובן הפוליטי, הכלכלי והתרבותי יישאר לנצח נצחים התנאי העיקרי למצבם הבריא והאיתן של כל התושבים בארץ ישראל כולה"...
אולם, מדגיש ז'בוטנסקי, למצבם האיתן של התושבים הערבים בארץ ישראל אפשר יהיה לדאוג רק לאחר שיהיה ברור שהם התייאשו סופית מיכולתם לגרש את היהודים וישלימו, גם אם בעל כורחם ושלא מרצון, עם הריבונות היהודית בארץ ישראל.
רק לאחר שתובטח השלמה והכרה ערבית כזו, אומר ז'בוטינסקי, ניתן יהיה להעניק שיוויון זכויות גמור של שני הלאומים, של שתי הלשונות ושל כל הדתות, למעט זכות העלייה החופשית שתינתן רק ליהודים; אולם השלטון העצמי הלאומי של כל אחד מהלאומים בענייני קהילות, חינוך, תרבות ונציגות פוליטית, חייב להשתכלל במידה הרחבה והמלאה ביותר. ליהודים ולערבים תהיה הכרה כגופי-ציבור אוטונומיים, בעלי מעמד שווה לפי החוק, כולל בענייני דת ומעמד אישי, חינוך על כל שלביו, סיוע ממלכתי לכל סוגיו.
והוא מצהיר: "אני מוכן להישבע בשמנו ובשם צאצאינו שלא נפר לעולם שיווי זכויות זה ולעולם לא נעשה ניסיון לגרש מישהו".
ההסכם שמציע ז'בוטינסקי לחתום עם הערבים, לאחר שישלימו עם הריבונות היהודית על הארץ, מהווה למעשה "מדינה אחת לשני עמים" או בלשון אחרת - מדינה דו-לאומית, כאותו הסדר שהגה מנחם בגין בזמנו: אוטונומיה לאוכלוסיה, לא לשטחים. בתנאים אלה מציע ז'בוטינסקי להעניק לכל אחד משני הלאומים את הזכות לבחור לעצמו "אסיפה לאומית", פרלמנט לאומי, שיהיה זכאי לנהל את העניינים האוטונומיים של אותו לאום. את ענייני החוץ והביטחון תנהל ממשלה מרכזית שראשה יהיה יהודי, ולערבי יוצע לכהן כסגן ראש הממשלה.
כך תובטח מדינה דו-לאומית שהיא גם יהודית ודמוקרטית למהדרין. מה שחסר לנו היום כדי להגיע לכך היא אחדות סביב לב המטרה, נחישות וסבלנות.
|
|
הכותב הוא עיתונאי, פובליציסט, עורך כתבי עת, איש הסברה ויחסי ציבור מזה יובל שנים, בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, משלים בה תואר שני בפילוסופיה של המדעים.
|
|
| תאריך:
|
21/07/2013
|
|
|
עודכן:
|
21/07/2013
|
|
זאב בן-יוסף
|
|
הפִּתרון: מדינה דו-לאומית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עובר אורח
|
21/07/13 11:16
|
|
|
|
2
|
|
דרור 5
|
21/07/13 15:47
|
|
|
|
3
|
|
אשר בן-שלמה
|
21/07/13 16:50
|
|
|
|
4
|
|
אהוד פרלסמן
|
22/07/13 12:08
|
|
|
|
5
|
|
אביקו המלגזן
|
22/07/13 19:03
|
|
|
|
6
|
|
שטויות מימין
|
22/07/13 23:32
|
|
|
|
7
|
|
אברהם שלום
|
23/07/13 01:38
|
|
|
|
8
|
|
דב הלמן
|
23/07/13 05:42
|
|
|
|
|
|
זאב בן-יוסף
|
19/01/14 18:22
|
|
|
|
9
|
|
דו לאומית
|
24/07/13 15:56
|
|
|
|
10
|
|
הגיון עקום
|
22/12/13 15:34
|
|
|
|
|
|
זאב בן-יוסף
|
19/01/14 18:33
|
|
|
ממשלה שאיננה נכונה לעמוד בלחצים ולשלם מחיר טקטי, קצר-טווח כדי לקדם יעדים אסטרטגים, ארוכי-טווח, ולשמור על עצמאות הפעולה המדינית (אי-קבלת תכתיבים ותנאים מוקדמים), איננה ראויה לאמון הציבור ולא להערכת בעלות-בריתה והקהילה הבינלאומית. ממשלה המוותרת על יעד אסטרטגי כדי להימנע מלחץ סוטה ממורשת האבות המייסדים של ישראל.
|
|
|
|
|
עד שהערבים שקוראים לעצמם "פלשתינים", ישנו לחלוטין את מערכת החינוך שלהם שתלמד אקומוניזם, שלום, כבוד לישראל ואחוות עמים, לא יהיה שלום וכל הסכם שייחתם יהיה ככתוב על הקרח שתוצאתו אחת בלבד - מלחמ.ה! העולם שדוחף את ישראל לדבר על שלום רואה את ישראל כצד היחיד שחייב לעשות וויתורים ולהתגמש, וככל שישראל תוותר היא תהייה הצד המפסיד היחידי.
|
|
|
|
|
שר התחבורה, ישראל כץ (הליכוד) הצהיר כי יצביע נגד שחרור מחבלים רוצחים במסגרת חידוש המשא ומתן המדיני אם הפלשתינים במידה ואפשרות שכזאת תובא להכרעת הממשלה.
|
|
|
|
|
מדוע עלינו להתקפל, להיות חסרי עמוד שידרה מול דרישות הערבים? מדוע אתה, ג'ון קרי, צריך להיות עושה דברו של הנשיא אובמה, שכל כך דחוף לו לסמן איזה שהוא הישג במשך שנות כהונתו? הרי כבר הוכח מניסיון העבר, כשנתניהו עצר את הבניה לחלוטין בהתנחלויות - שדבר לא זז אצל המכנים עצמם "בלשתינאים". הם לא הגיעו לשולחן הדיונים, אינם מעוניינים בשלום, ובכלל, אבו מאזן לא מייצג את כל תושבי רצועת עזה, כך שבכל מקרה, הטילים ימשיכו לנחות עלינו גם אם אבו מאזן יחתום על "הסכם שלום" כלשהוא, או אפילו הסכם ביניים.
|
|
|
|
|
20 שנה להסכם אוסלו, חלק מהיוזמים, מבצעים, עדיין חיים ומשתדלים לשכנע את עצמם ואותנו, שמדובר במהלך מבריק, למרות הכישלון המעשי ביישומו, הבנתו ובהשלכותיו. רבין ז"ל שאל את השאלות הנכונות והעלה לדיון את הסוגיות הבעייתיות. אבל צוות החשיבה שהיה גם צוות ההכנה להסכם, בראשות פרס, ביילין, פונדק ויואל זינגר, הלחיצו אותו ולמעשה כופפו את ידיו
|
|
|
|
|
