3,554 ימי קלון למערכת המשפט בישראל

בשלהי העשור השמיני לחיי , ייתכן שאני מסתכן בעבירה פלילית של פגיעה בכבודה של שופטת בישראל. אהיה מוכן לתת את הדין, גם אם ייקבע, שפגעתי בכבודה של השופטת בבית דין לעניינים מקומיים בירושלים, כבוד השופטת תמר נמרודי, שהחליטה לשלוח ל-3554 ימים מאחורי מסגר ובריח בבית הכלא את זכי סבאח, מוכר בייגלך בשער יפו, הנאשם במכירת מרכולתו ללא רישיון.

אני לוקח לי תנא דמסייע את עורך הדין משה מרון מרמת גן, לשעבר סגן יושב-ראש הכנסת, שפרסם בעיתון הארץ ב-28.7 את מחאתו תחת הכותרת "בושה", בה כתב: "אני מתבייש שיש שופט-ת בישראל אשר שולח-ת אזרח (ערבי) לעשר שנים, משום שלא שילם קנסות, שנפסקו לו נגדו בגין מכירת בייגלה."

כבר 15 שנים פוקד זכי סבאח את שער יפו, כשעל ראשו נישא מגש של בייגלך. בייגלה בשקל. כיום זכי סבאח בן 65. כל בוקר זכי סבאח מתייצב עם מגש עמוס בייגלך על ראשו, כי עליו לפרנס שבעה ילדים. הוא עצמו חולה סוכרת.

לכתובתה של השופטת ששלחה את מוכר הבייגלך לעשר שנים צעק הנביא ישעיה "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מִלֵּאתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּה...כְַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים" ( פרק א'-21) . בכאב שאל הנביא בשירת דודי לכרמו מדוע הומרה תקווה למשפט צדק "וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה" (פרק ה' 7). לכתובתה של השופטת הוסיף הנוקד מתקוע, הנביא עמוס: "עַל שְׁלוֹשָׁה פִּשְעֵי יִשְׁרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אָשִׁיבֵנוּ , עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם, הַשּׁוֹאֲפִים עַל-עֲפַר-אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים ..."(פרק ב' 6)

כבוד השופטת לא ראתה, שניצב בפני כס המשפט אותו האביון מפרק ב' בספר עמוס. ממטרי זעף בחורף והשרב בקיץ במקום עומדו עם מגש על ראשו בשער יפו לא היטיבו עם גרונו, שניחר בצעקה: "בייגלך חם ישר מהתנור, רק בשקל אחד".

לצערי, ככרות סדום ועמורה עלו מבקעת הירדן, העפילו לטבורה של העיר ירושלים והתנחלו בלב משכן המשפט בישראל. אני מהמר, שאפילו ככרות סדום ועמורה לא היו ממהרות לערוך את הפעולה החשבונאית של כבוד השופטת, תמר נמרודי, לצרף את כל הדוחות שקיבל זכי סבאח ולהמיר את הקנסות שלא שילם ב-3554 ימי מאסר, 3554 ימי נטילת חירות מזקן חולה סוכרת, שביקש לפרנס את שבעת ילדיו.

ידיה של השופטת "דָּמִים מָלֵאוּ" לעברה של שופטים כדוגמת כבוד השופטת תמר נמרודי זעק הנביא ישעיה: רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רוֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינַי, חָדְלוּ הָרֵעַ. לִמְּדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ... ". (פרק א' 17)

זהו גזר דין שרירותי ומופרך, ששם את חייו של מוכר בייגלך לעיסה רק משום שהוא ערבי. זהו גזר דין, שמפלס הקלגסות בו נגד עלה על גדותיו, המחייב לפעולה מידית ולמימוש תביעת ישעיה: "וְאֶצְרוֹף כַּבּוֹר סִיגַיִך וְאָסִירָה כָּל בְּדִילַיִךְ" (פרק א' 25)

זהו גזר דין, המחייב אנשי רוח בחברה הישראלית - משוררים, סופרים, מחזאים, מוסיקאים - להתקומם נגד הפיכת הקריה הנאמנה לזונה, שמשפט צדק במקרה של זכי סבאח ממאן ללון בה.