חומה סינית מפרידה בינינו לבין מנהיגינו

הכותרת הציורית מוכיחה עד כמה הכל כאן מזוייף במדינה הזו, וכמו שמייבאים סינים לבנות לנו את הארץ, כך מספחים גם את החומה הסינית להסביר נושאים בוערים בישראל.

כשאני רואה את הילדה החייכנית ציפי לבני מקפצת באושר בין מנהיגי העולם כפיצוי על ההתעללות שעברה במפלגת קדימה, ליבי נחמץ על האזרחים שמממנים לה את הסופרלנד הזה. יכול להיות שבזמנו שרתה בשב"כ, מאוד יכול להיות שהיא נצר ללוחמי האצ"ל אבל מעל הכל ברור שציפי מעולם לא נסעה כמו המוני עמך לאורך עשרות שנים בתחבורה הציבורית בדרך לעוד יום מפרך לפרנסת הבית.

הבוס שלה נתניהו מורם מעם. הוא משול למלכת אנגליה, ורוחו המרחפת מעל כל המשרות האחרות הניתנות בסיטונות לכל עסקן, מה שמקנה לו את הפריבילגיה להימנע מלהתערב בנעשה במדינה. הוא הרי ראש הממשלה שכל כובד משקלה של האחריות על כתפיו, אז מי אנחנו שנעז לבקש ממנו להתערב בענייני דיומא? נתניהו גדל עם כפית זהב שאינו מוציא מפיו אלא לתענוגות כמו אוכל, שתיה וסיגרים יקרים – ותמיד על מצעי משי נוחים ומרפדים. אל לפועל השחור לפנות לכבוד ראש הממשלה, שהרי זה יימנע מלהריח אותו עם זוועת ריח הזיעה שעל גוף העובד לפרנסת משפחתו.

ישנם הרבה "מקופחים" פוליטיים שבכיינותם מתאימה בצורה מעולה להכניסם לתוכנית "האח הגדול" – אבל זה לא מונע מהמערכת המושחתת הפוליטית להשאירם לנצח נצחים בתוך מסגרת התמיכה הכלכלית הראויה רק לנבחרי הציבור. אחד כזה הוא סילבן שלום. יכול להיות שבצעירותו גדל במשפחה ממוצעת, אבל המשך דרכו שהצטלבה עם שני גרפים אולטימטיביים (חתונה עם המוזסית והחבורה לפוליטיקה) הכניסו אותו לחליפות משי דבוקות לגוף ולנשמה - שמי יודע אם אינם משמשים לו גם פיג'מה?

אחרי שאדלג על היצור במשרד האוצר שאין כמעט אזרח שלא מקיא אותו ו/או ממנו, נמשיך בסריקה הסדורה של מצבת כח האדם שאנו מממנים לצרכיהם – עם הטיקט "לשרת אותנו".

לצורך העניין אתפוס שתי ציפורים חדשות במכה אחת, למרות הקוטביות האישית ביניהם: שרת הבריאות יעל גרמן ושר הרווחה מאיר כהן. לכאורה שני אישים ראויים, עם רקורד עשייה עירונית, ועם חלום לעשות שינוי למען כולנו. שימו יד על הלב וספרו לי על הרגשתכם וציפיותיכם משני אלה לאור ההיכרות הקצרה עימם – ועם החזון שהם הספיקו להפיץ: האם הרפואה בישראל השתנתה ו/או עשויה להשתפר בעתיד הקרוב? האם הרווחה בישראל תגיע סוף סוף גם למי שמגיע לו? כאחד שמעולם לא הימר ואינו מוכן להתערב עם אף אחד על שום דבר – אני יודע מה שרובכם יודע לפניי: הרפואה בישראל תמשיך לקרוס, אם ניתן להגדיר קריסה גדולה יותר מהסבל שעוברים החולים כיום ו/או המתים לשווא... כך גם ברווחה – לא נזכה אפילו לניצוץ של תקווה ושינוי שיקלו מעט את רף הסבל של הנזקקים בדין ובצדק לתמיכת המדינה.

ומה בעצם רציתי לומר בפתיח זה על השרים האמורים להיות חלק מפאזל המנהיגות בישראל? - במקרה הטוב – שאנחנו לעצמנו, ובמקרה הרע – שצריכים להתגבר גם על המכשולים שמציבים בפנינו אלה האמורים להיות הבולדוזר המיישר לנו את עקמומיות החיים לדרך נוחה יותר.

בדברים האלה שלו עלו בתקשורת על כל גווניה לדיון בצורה רצינית (ואפילו דן שילון כחוני המעגל לא הגיע לקרסולי האופציה הזו), יתכן שהיה נטמן הזרע הראשוני להנבטת הסיכוי לשינוי אמיתי ולפריצת הסכר והמסך המעכירים לנו את החיים. לא העננים בשמיים מסתירים את השמש – אלה בני האדם. את יופי הטבע עם או בלי עננים שחורים או לבנים – אנו מקבלים בברכה ואהבה. את הסתרת האור, האמת, הדין, הצדק, היושר, התרבות, המוסר... וכד'... איננו מקבלים, אסור לנו לקבל, ונשארה רק הברירה היחידה: להלחם על זכותנו למנהיגים שיבצעו את המנדט הניתן להם ע"פ חוק, ולא יעשו דין לעצמם כי אף שוטר ו/או יועץ משפטי ו/או פרקליטות ו/או בית המשפט יעזרו לנו ליישם את זכויותינו הבסיסיות.

שמתם לב שאפילו את זכויותינו הבסיסיות האמורות להיות מאוגדות בחוקה ישראלית – טרם הצליחו המושחתים להוציא לאור?!