תנו סיכוי לחיים ולא למלחמות

אני חלק מכור היתוך, שספג את רטט ההבטחה "לָתֵת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ לְרִשְתָהּ". הייתי חלק מכור היתוך, שספג את עוצמות הברית בין הבתרים. הייתי חלק מכור היתוך ששם "בִּתְרוֹ לִקְרָאת רֵעֵהוּ". נעורי היו עם אברם טרם היותו אברהם, שרוחו ניצבה אל מול פני העיט לגרשו, רק לא לפגוע בבתרים.

הייתי חלק מכור היתוך שחי, שנשם והתרגש מבשורת ברית מבטיחה לי - "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרַת".

את הברית הזו אימץ כור ההיתוך לתוכו גדלתי. גם אם היו בו מחנות דתיים וחילוניים, ימין ציוני או שמאל ציוני, הרי לכוחה של ההבטחה היה קסם מנווט. ובוודאי שהוא נותר גורם מנווט ערכי בקרב חניכי תנועת ז'בוטינסקי, הנמצאים כיום ליד הגה השלטון.

לי יש שיח ושיג עם מסכת ערכים מכוּונת-פעולה, שידעה בעברה להשתנות גם כשדובר בערכים מוחלטים לנוכח תמורות במציאות, הקובעות את גבולות האפשרויות הנחשבות לריאליות. תנועה שידעה להוכיח נטייה להתאים גם את ערכי היסוד לאור מה שנראה מעשי ומה שנראה בלתי מעשי ובלתי ישים.

כשהתעצמה ההכרה, שיש כלֵי פעולה רבי עוצמה, חתרו זרמים בציונות ליישם את הערך המוחלט של התיישבות בשתי גדות הירדן, כי זו שלנו וזו גם כן.

כשהפנימו, שאין כלים ותנאים למימוש שתי גדות לירדן, הכירו בגבול האפשרי הנחשב ריאלי. הריאליה גברה ושתי הגדות לירדן ירדו מסדר היום הפוליטי, אך למרבה הצער, החלו להשליך את יהבם על מרחבי הגדה האחת כולה שהיא שלנו.

כשהפנימו שאין כלים למימוש, השאיפה לשתי גדות לירדן נותרה רק לדיון ערכי ונשאה אופי חזוני, שאין לו השלכות מעשיות על סדר היום הפוליטי.

כשהעריכו שיש כלים למימוש השאיפה לספח מרחבים בגדה האחת, העלו אותה על סדר היום הפוליטי, כשהיא נושאת גם אופי צבאי.

להניח ראש

טרם המלחמה ב-5.6.1967 לא עלה על סדר היום של מדינת ישראל בת ה-19, שעצם קיומה כמדינה מותנה בשליטה על מדבר סיני, רצועת עזה, הרי יהודה שומרון ורמת הגולן.

טרם 5.6.1967 כמו גם היום אני נושא עיני לפסוע ברחבי הארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, להעתיק משם צעדי ההרה מקדם לבית אל ולפסוע הנגבה. אך אינני עושה זאת כי אינני מבקש לעקוד חיים לאומיים, חיי העם היהודי והעם הפלשתיני, על מזבח דמים של מלחמות בלתי פוסקות.

טרם 5.6.1967 כמו גם היום אני נושא עיני לפסוע אל אלוני ממרא לחוש את פתח אוהל אברהם כחום היום. אני רוצה לכבוש ברגלי את הדרך מבאר שבע חרנה בה הלך יעקב. להניח ראש במקום בו לן ובו חלם על סלם מוצב ארצה ראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. לא אעשה זאת, כי אינני מבקש להגיש לילדי, לנכדי ולניני חלום מדמם דם יהודי ודם פלשתיני.

יש לי ושיג כואב עם מסכת ערכים של תנועה מכוּונת פעולה, שאינה מוכנה להשתנות כפי שידעה לעשות זאת בעבר. תנועת הליכוד ידעה לזנוח בעבר חזון מרעיד לבבות של שתי הגדות שלנו, זו שלנו וזו גם כן, לנוכח תמורות במציאות, שקבעו את גבול האפשרויות הנחשבות לריאליות.

יש לי היום שיח ושיג מר עם תנועה, שאינה מוכנה להכיר בגבול האפשרויות הנחשבות לריאליות ושמה פעמיה למימוש יעדה לנכס מרחבים בגדה האחת - בהרי שומרון ובהרי יהודה.

לצערי, תחת מטריה של שיחות שלום מדובר בכניסה להילוך גבוה החותר להנציח ביתורה של שטחי יהודה ושומרון לרצועות רוחב - בדרום הרי חברון, בלב הרי יהודה, בלב השומרון ובצפון השומרון - רק כדי שימנעו בעתיד הקמתה של מדינה פלשתינית.

כדי למנוע מציאות חיים של עימות מדמם ידעו בעבר לזנוח מימוש ויישום חזון שתי הגדות לירדן. היום מתעקשים לעלות על שרטון של תפנית חיים מצמררת, המאמצת את חזון הגדה האחת שהיא שלנו, והכל בשם השלום, עליו מרבים לדבר כיעד.

נותרנו עם עתיד שימשיך להיות מדמם, כי תופס תאוצה מהלך המתעלם מקיום עם פלשתיני, החי על אותה כברת ארץ. תופס תאוצה מהלך המתעלם מיחסו החיובי של העולם התומך במתן ביטוי להוויתו הלאומית של העם הפלשתיני הזכאי כמו כל עם להקים את מדינתו.

שיחות שלום יבשילו לקראת שלום אמיתי רר אם נזנח לחלוטין את היותנו אדוניה של הארץ הזו, וכי קיים כאן עם נוסף - העם הפלשתיני.