הכותרת אינה מאפיינת שדה עשייה אחד ויחיד של ראש ה
ממשלה, היא מאפיינת דרך התנהלות. אם בוחנים את מהלכיו בקדנציה הקודמת ובמעט מהקדנציה הנוכחית שכבר חלף, אי-אפשר שלא לתמוה על ריבוי המקרים של מינויים שנפסלו על הסף, שקרסו במהלך הדרך או שלא הוציאו את ימיהם בלשכת ראש הממשלה ובקירבתו הבלתי אמצעית. די אם נזכיר בעניין זה את שירותי הביטחון, את המל"ל, את יועצי התדמית, הדוברות והתקשורת, את המינויים לבנק ישראל, את מינהלת הליכוד ועוד. מבלי לפרט שמות, מדובר בכ-10 נפשות פועלות בתפקידי מפתח מהמעלה הראשונה שקרסו באמצע הדרך, בזה אחר זה. אי-אפשר שלא להגיע למסקנה שהריבוי מבטא איכות ושהאיכות אינה דווקא חיובית.
מוסכמה היא במקומותינו שתפקיד ראש ממשלה בישראל הוא מהקשים, המורכבים והמלחיצים ביותר שבנמצא. אני מוכן אפילו לקבל שימיו של נתניהו, מציאות או הקצינה והחריפה עוד יותר מאשר אצל קודמיו בתפקיד, ואין ספק שלמעמדה של ישראל בממשל האמריקני ובאירופה, יש חלק חשוב במציאות זו. אני מוכן אפילו לקבל טיעון האומר, שנתניהו ואובמה אינם משדרים על גל אחד בשאלות הקרדינליות של המזרח התיכון, ולכך השפעה חזקה על המציאות בה נאלץ לתפקד נתניהו. אבל אינני מקבל את החלק שמנסים לצרף למשוואה זו אלה שסבורים שנתניהו הוא ה"אשם" בכך.
לדעתי, אשמה בכך הרבה יותר האדמיניסטרציה של אובמה - זו שעמדה לידו בקדנציה הראשונה, וזו שעומדת לידו גם עכשיו. ריבוי החילופין באדמיניסטרציה זו, וריבוי הכשלים של ארה"ב בניהול-הגג של מאורעות האזור, מצביעים על כך שהאדמיניסטרציה האמריקנית אינה קוראת נכון את תמונת ההתרחשויות כאן. אלא, שארה"ב יכולה להרשות לעצמה מרווח טעויות ושגיאות גדול לאין ערוך מזה שישראל יכולה להרשות לעצמה, וכאשר מדובר באיומים קיומיים, או בתהליכים היסטוריים בלתי-הפיכים, אסור לישראל להיכנע אפילו לארה"ב בפרשנות המעשית של ההתפתחויות.
לאחר שאמרנו זאת, המסקנה היא שמציאות הזו על ראש ממשלת ישראל לתפקד, ולכך הוא צריך להכין את עצמו ואת המערכות התומכות בפעולתו. ככל שיוכל להיעזר טוב יותר ומתוך אמון מלא בקרובים שבעוזריו, כך יוכל למקד עצמו יותר בבעיות היסוד, שהן כפי שנאמר כבר פעמים רבות: האיום האסטרטגי האירני, שאינו רק איום גרעיני; אי-יציבות פוליטית חמורה באזורנו, המשנה את סדרי בראשית הגיאופוליטיים שלו; יציבות הכלכלה הישראלית במסגרת אי-היציבות המתמשכת של הכלכלה העולמית; השסעים החברתיים בישראל, שהחמור בהם כיום הוא השסע הריבודי או פער ההכנסות ופערי רמת-החיים בין שכבות האוכלוסין בישראל - פערים שמקורם בבעיות מבניות וניהוליות, ובבעיות של אנכרוניזם ומחדל מתמשך כבר שנות דור ויותר.
אסור לנתניהו להתעלם מהעובדה שהמשברים הפרסונליים בקרבתו, שהאחרון ואולי גם המביך ביותר שבהם בגלל היותו אחרון בשרשרת ארוכה, הוא "סיפור האבסורד של המינוי שהיה ולא היה של פרופ' ליידרמן לנגיד בנק ישראל", שכבר אינו אפיזודה ומקרה חריג, אלא נורמה פסולה ניהול. ריבוי המקרים ושכיחותם ההולכת וגדלה, הופכים לשיטה, ומה שאולי גרוע יותר, ל"מחלה" שלטונית.
שום תרגילי משילות לא יפתרו סוגיה זו. הסוגיה עומדת לפתחו של ראש הממשלה, ורק הוא זה שיכול וצריך להביא לה מזור, ומהר. חיוני שימצא לעצמו אדם, שניים או שלושה שעימם יש לו "קיום בצוותא" הרמוני. אותם עליו להציב בלשכתו ובסביבתו הקרובה, ובאמצעותם לנהל את גופי הביצוע שהוא הממונה הישיר עליהם. עם כל היותו של נתניהו כשרוני ואינטליגנטי, לא יוכל לעשות זאת לבדו, ובמקביל לטפל בזהירות, באחריות ובאינטנסיביות הדרושים בבעיות היסוד שמנינו לעיל.
ראש הממשלה הוא הציר המכריע בניהול המפלגה, כדי שלא תברח ממנו ולא תתפרק (ויש בהחלט סכנה ריאלית כזו), בניהול המו"מ המדיני, בכדי שלא יקלע לדרך שאין ממנה מוצא, שהרי רוב הפעילים בנושא זה אינם רואים את "העולם" כפי שהוא רואה אותו, בכדי שיוכל להתכונן כראוי לרגע ההכרעה בשאלת הגרעין האירני - עם ארה"ב וגם ללא השתתפות פעילה שלה, ולנהל מדיניות קוהרנטית מול האזור המזרח תיכוני "המתפרע" ומול היהדות העולמית, שגם היא "מתפרעת" לאחרונה לא מעט, אולם בכיוונים אחרים.
מחדלים ממושכים של ממשלות ישראל, גרמו נזקים משילותיים (ערבוב תפקידים וסמכויות של רשויות השלטון העקריות - כנסת, ממשלה, בית המשפט), נזקים תדמיתיים ופוליטיים, המתחילים להיתרגם לנזקים כלכליים, ונזקים ביטחוניים שחוזרים ופוגעים בהרתעה הישראלית וביכולתה למנוע את הרעה הגדולה ביותר הנשקפת לנו אחרי איום הגרעין האירני - הפיכת העורף האזרחי לחזית הבאה של ישראל, נוסף על החזיתות הקונבנציונליות כמעט לאורך כל הגבולות; ומי יודע אל נכון מה ילד יום. אסור לזלזל באיום על העורף, הוא יכול להיות הרסני, גם אם לא יהיה גרעיני. וכדי להתמודד עימו, חייבים תיקונים בכל התחומים המרכזיים, אך לא פחות מכך, בעיצוב וגיבוש דוקטרינת-תגובה לתקיפת העורף מול כל אויב אפשרי ובראש וראשונה אירן המורכבת מחלק של הגנה אקטיבית ופסיבית שמתפקד למשעי, ומחלק התקפי שהוא חשוב לא פחות, ותפקידו להגדיל את עוצמת ההרתעה ולקצר את משך ההתכתשות שבמוקדה עומד העורף.
ככל שאסד הולך ומתגבר על יריביו מבית, גדל האיום החמור על העורף הישראלי. הרושם המתקבל כיום משלוות הנפש השורה על צה"ל מזה, ועל פיקוד העורף מזה, ומן הוויכוחים "האקדמיים" וה"פרינציפיוניים" שהם מנהלים זה עם זה שעיקרם סרק מוחלט, הוא שוועדת החקירה הבאה כבר הזמינה חליפות, ומשום שאין מוציאים אצלנו להורג את הפשלונרים, אין צורך לדאוג - האשמים לא יסבלו, מי שיסבול ממחדלים הוא הציבור. אדוני, ראש הממשלה, קרא אותם לסדר, עכשיו ובקול רם.
פרשיות הנגידים האחרונות, ופרישתו של האלוף עמידרור מראשות המל"ל, הם תמרור אדום לראש הממשלה על דרך התנהלותו הניהולית-מנהיגותית. היא באה אחרי שורה ארוכה מאוד של פריצות-גדר מצד התקשורת, מצדם של מי שהיו עד אתמול משרתי ציבור במדים ושתקו כדגים ומצד גופים ומדינות שרואים זכות וחופש לעצמם להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל, שלא לדבר על התרופפות מסוכנת של הקשר בין ראש הממשלה לציבור בכלל ולתומכיו בפרט, קשר שעשוי להיות חיוני ברגעים מכריעים של קבלת החלטות קריטיות. אמון במנהיגות לאומית, שראש הממשלה הוא ראש הפירמידה שלה, הוא קריטי ללכידות העם ולכושר העמידה שלו בפני איומים ומצבי חירום. התרופפות האמון אינה בריאה והתעלמות מעצם קיום התופעה, הוא מחדל.
אינני אוהב בלשון המעטה את הלשונות הרעות המלחשות חזור ולחש כי למעשה ראש הממשלה אינו מנהל את לשכתו ומי שבאמת עושה זאת, ושולטת ללא מצרים במשברים הפרסונליים שעוברים על מערכות הממשל הרגישות שבסמיכות קרובה לראש הממשלה, היא אשת ראש הממשלה. הלשונות הרעות לעולם אינן משקפות ביקורת קונסטרוקטיבית, וכוונות חיוביות אלא זדוניות, שקרים ושנאה חסרת-פשר. גם כאן אינני מאמין שיש ממש בלשונות רעות אלה, אבל יש בהן סכנה תדמיתית קשה. ריבוי משברים, שאין לו הסבר סביר ענייני, מוליד שמועות וספקולציות, והספקולציה המיחסת התערבות בלתי נורמטיבית מצד בן משפחה קרוב לראש הממשלה קליטה, לא בלתי סבירה ומושרשת מדי בעת הציבור, במיוחד בחוגים שאינם "
אוהבים" את ביבי ללא קשר למה שהוא עושה ואיך שהוא עושה. אסור להניח לשמועות אלה להתפתח באופן פראי, ובוודאי שאסור להוסיף "עדויות כביכול" המחזקות אותן.
ועוד הערה אחת. הציבור מודע להתנגדותו של ראש הממשלה למועמדותה של קרנית פלוג לתפקיד נגיד בנק ישראל, הגם שאיני יודע עד כמה מכיר הציבור את הנימוקים האמיתיים המלאים של ראש הממשלה. אילו התבקשתי להציע דרך פעולה בנושא זה כיום, הייתי מציע כדלקמן:
- לא להילחץ ולא ליפול למלכודת העשייה המהירה - החיפזון כידוע הוא מהשטן;
- אם ראש הממשלה אינו סבור שפלוג לא מתאימה לתפקיד כפי שהוא רואה אותו, אין לחסום אותה, כשם שאין להתרפס לפניה ויש לכלול אותה ברשימה קצרה (4-3 מומחים) של מועמדים שיוגשו לבחינת וועדת טירקל, בטרם יקבע סופית מיהו הנבחר. לפני בחינת וועדת טירקל, תבוצע בדיקה מעמיקה אבל מזורזת של המועמדים - כאלה שהיו וכאלה שיתווספו - על-ידי צוות בן שניים-שלושה אנשים ממשרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, שיגבש על דעת ראש הממשלה ושר האוצר את רשימת הפינליסטים, שתוגש לאישור ועדת טירקל.
לאחר בחירת הנגיד הבא, בתום המהלכים המתוארים לעיל, יהפוך ההליך לנורמה מקובלת ומחייבת בבחירת נגיד לבנק ישראל, ויתווספו לכך הלקחים מהליכי הבחירה עם ובלי נוהל מוסדר זה. הנוסח הסופי והמגובש, לאחר שיאושר על-ידי המוסמכים לכך בממשלה, יעוגן ברשומות. כך, יצא מהעז האחרון לפחות שמץ של מתוק.
אדוני, ראש הממשלה. אירועי בחירת הנגיד אינם סוגיות של ניהול אסטרטגי מתקדם והרה גורל, הם בעיות בסיסיות של ניהול מערכות ממשליות, ארגוניות ותפעוליות גדולות, ודווקא משום שראש ממשלה נדרש לעסוק בגדולות, אל יבוז ליום קטנות. שהרי כולנו מכירים את הבלדה המספרת על קרב גדול שהופסד בגין מסמר קטן אחד שנפל מפרסותיו של הסוס האביר הדוהר לקרב. ואיני צריך להזכיר לך כאיש סיירת מטכ"ל, שאבטחת האגפים והעורף היא יסוד מוסד בהערכות לקרב, בטרם הסתערות.
