הגודל בהחלט לא קובע

ראש ממשלה, שר, ח"כ, או ראש עירייה – מה המשותף לכולם? הם נטועים בעמדות כח. מה אם חטאו או פשעו? הכח עימם. מה אם נגולל סיפורים מסמרי שיער על מעלליהם? המערכות יגנו עליהם. מה במקרה ונוכיח בזמן אמת שהם אלה המשתינים עלינו ממרום המקפצה בבריכה בה אנו שוחים? יצחקו עלינו. הם, ומגיניהם. אז מהי אבקת הקסם המפילה מושחתים ממרום מושבם המרופד? - מתברר שגם כאן הגודל לא קובע.

הדברים הקטנים, הקטנטנים – שהגורל זימן להם, ולנו:

• גניבת מוצר בשקל מבית עסק.

• נשיקה צרפתית חטופה לעובדת בלשכה.

זו האמת המרה, לשני הצדדים. הצד הפוגע רואה בתקלה הקטנה כאילו קיבל מכה קלה בכנף, והצד הנפגע מפצצת האטום שהוסרה מעליו מרגיש מנצח בגרוש.

כמה נברנו והוכחנו על אי התאמת המושחת למערכת הציבורית שמחוייבת להפך ממה שקיבלנו? המון.

האם הצלחנו לשכנע מישהו ש"במדינה מתוקנת היה הלז מתפטר או מפוטר לאלתר"?! קדחת.

האם היועהמ"ש לממשלה ינקוט עמדה? - בתרדמת.

האם מבקר המדינה ינקוט בצעדים? - השיניים התותבות רועדות ללא אפשרות נגיסה אמיתית.

האם ביהמ"ש יתערב? - לא נכנסים לשיקולים פוליטיים.

מבחינת אחוזי ההצלחה האזרחיים שלנו הנפגעים הישירים ממכת הבכירים הממררים את חיינו וחיים חיי הוללות על חשבוננו, המאזן חד-משמעי לטובתם.

מזל שיש לנו טיפ טיפת מזל מזדמנת לפרקים מה שמשאיר לנו את האופציה להצטרף לזהבה בן בפזמון החוזר, ואם אפשר להציג ברקע גם איזה סרט הודי.

גודל וכמות הזוועה המוטחת עלינו ע"י המושחתים נבחרי הציבור, קורע את מאזני הצדק כך שבמקרים הבודדים שהמזל עוזר לנו לנפות אותם מעלינו – יהיו אלה קודקודים זוטרים וגם הם טרם נכנסו לתפקידם.