אסד הכימי? על התקפת החל"כ בסוריה

ב-21 באוגוסט 2013, החלו לזרום ידיעות על תקיפה כימית גדולה בפרברי דמשק. במקביל, הופיעו ברשת קטעי וידאו שהראו תמונות קשות של נפגעי התקיפה. לדברי המורדים, רקטות, שחלקן נשא נשק כימי, פגעו בשעות הבוקר המוקדמות בפרברי דמשק, באזור המוחזק בידי המורדים. מספר הנפגעים, לדברי המורדים, היה מאות, ועל-פי אחד מהדיווחים - כאלף הרוגים.

התמונות שהועלו לרשת הראו אנשים פגועים, חלקם מראים סימנים של הרעלה, אך ללא סימני פגיעה פיזית. ניתן היה לראות אנשים סובלים מרעידות - סימפטום מוכר של פגיעה מחל"כ עצבים, שלא נראתה בסרטונים בפעמים הקודמות בהן דווח על פגיעות של נשק כימי. רופאים שרואיינו בקטעי וידאו אלה דיווחו על מחסור באטרופין ובהידרו קורטיזון - תרופות המשמשות בטיפול בנפגעים מחומרי לחימה הפוגעים במערכת העצבים (כמו סארין, VX). מאידך-גיסא, הממשלה הסורית, הכחישה את האירוע מכל וכל, וטענה שההאשמות על הפעלת נשק כימי הן כוזבות, ונועדו להסתיר את מידת הפגיעה שספגו המורדים מנשק קונבנציונאלי.

באשר לתגובה הבינלאומית - בעוד המערב מביע זעזוע מן הדיווחים, תמכו דוברים רוסיים בעמדת משטר אסד וכינו את הדיווחים "פרובוקציה מתוכננת מראש".

הנשק הכימי הסורי

סוריה עסקה בפיתוח ויצור נשק כימי עוד מאז שנות ה-80'. לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הגיע משטרו של אסד למסקנה שלא יוכל להתמודד בשדה הקרב הקונוונציונאלי נגד ישראל וחיפש דרכים אחרות להשיג איזון אסטרטגי. הנשק הכימי היה אחד מאמצעים אלה - נשק שנועד לאיים על ישראל ולהרתיע אותה.

הסורים עסקו בעיקר בפיתוח חל"כ עצבים - סארין. מפעלים ייצרו כמויות גדולות של חל"כ זה, ובמקביל פותחו אמצעים לשאת אותו - ראשים כימיים לטילי ה"סקאד B" שהיו אז בידי סוריה, פצצות אוויר ורקטות ארטילריות. מתחילת שנות ה-90', עסקו הסורים בפיתוח יכולת ייצור חל"כ עצבים מתקדם יותר - מסוג VX. לא ידוע עד כמה מאמצים אלה צלחו, אך בהתחשב בזמן שחלף מאז הוחל בפרויקט, אפשר להניח שהבעיות הטכניות נפתרו והחל"כ קיים במאגר.

מאז תחילת המרידה בסוריה, במרס 2011, עסקה הקהילה הבינלאומית בנושא מאגרי הנשק הכימי הסורי. על-אף שמתחילת האירועים היה חשש שהמשטר ינסה להשתמש בנשק הכימי נגד יריביו מבית, הרי שרוב המשקיפים סברו שאין למשטר אינטרס לעשות כן. החשש הכבד היה דווקא הפוך - שכוחות מורדים ישתלטו על מאגר נשק כימי וינסו להפעילו נגד המשטר - או גרוע מכך - ימכרו כמויות של חל"כ לארגוני טרור קיצוניים ברחבי העולם. החשש האמיתי היה מתפוצה עולמית של אירועים נוסח אירוע פיזור החל"כ ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995.

עם זאת, מאז סוף שנת 2012 חזרו ונשנו דיווחים על הפעלת נשק כימי בסוריה, כנגד אזרחים. כך, בדצמבר 2012 דווח על הריגת 7 אזרחים על-ידי נשק כימי באל-ביאדה - שכונה של חומס. ובמארס 2013 עלו האשמות על ירי טילי סקאד בעלי ראשים כימיים ב-ח'אן אל-עסל, פרבר של חלב. במקרה זה, נוסף נופך רשמי לטענות שאכן הופעל נשק כימי, בהרצאתו של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל איתי ברון (כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 23 באפריל 2013).

בנוסף לידיעות על הפעלת חל"כ עצבים, פורסמו במהלך השנה האחרונה גם דיווחים לא מאומתים על שימוש בחומר שכונה Agent-15, המוכר יותר בכינוי האמריקני BZ. זהו חל"כ מנטרל, לא קטלני, הדומה בהרכבו לסם LSD.

מה, אם כן, קרה השבוע בפרברי דמשק?

בהעדר גישה חופשית של אמצעי תקשורת בלתי תלויים לאתר הנפגע ובמועד סמוך ככל האפשר לאירוע, קשה לקבוע בוודאות מה קרה, ומה ההיקף האמיתי של הנזק. אם נדחה על הסף את טענת המשטר, לפיה לא היה כל אירוע, וכל מה שהופיע ברשת אינו אלא דיווחים מומצאים ומבוימים על-ידי המורדים, הרי ברור שמשהו נורא קרה ב-21 באוגוסט 2013 בסוריה. עם זאת, קשה יותר לקבוע בוודאות ממה באמת נפגעו האנשים או כמה אנשים אכן נפגעו. כאמור לעיל, חלק מן הפגיעות שהוצגו (וברור שלא הוצגו כל הנפגעים) אכן הדגימו סימפטומים מוכרים של פגיעה מרעלן עצבים (נירוטוקסין) כלשהוא.

כל שנותר הוא להציג תסריטים אפשריים, ולנסות להעריך מה משמעות המקרה על-פיהם.

התסריט הראשון - הדיווחים מדויקים לגמרי וצבא סוריה אכן תקף ריכוז מורדים בשכונה מאוכלסת, על-ידי רקטות שהכילו חל"כ עצבים, ויתרה מזו - הוא עשה זאת בהוראת הדרג הבכיר ביותר - כפי שמחייב נוהל הצבא הסורי. עם זאת, קשה להבין מדוע החליט המשטר להשתמש בנשק כימי, ובפרט נגד אזרחים. לא ברור היתרון הטקטי בהפעלתו, בעוד ההשלכות המדיניות כבדות, ואכן בדיעבד האירוע הוא ניצחון פוליטי גדול של המורדים.

תסריט שני - המשטר אכן הורה להפעיל נשק כימי במידה מוגבלת, תוך הנחה שאם מספר הנפגעים יהיה קטן הנזק הפוליטי בזירה הבינלאומית יהיה נמוך. על-פי תסריט זה - מספר הנפגעים הגבוה הוא עקב תקלה מבצעית.

תסריט שלישי - יחידה צבאית סורית השתמשה בנשק כימי, אולם מפקדי יחידה זו קיבלו החלטה זו על דעת עצמם, ולא בהתאם לפקודה מגבוה. במקרה זה יהיה צורך לבדוק איך בכלל הגיע נשק כימי - שבימים כתיקונם נשמר תחת עינו הפקוחה של הדרג הבכיר ביותר במשטר - לידי יחידה מצבעית.

תסריט רביעי - אם כי ברמת סבירות נמוכה - כטענת המשטר, ההתקפה בוצעה על-ידי יחידה של המורדים, שהשיגה בדרך זו או אחרת רקטות חמושות בנשק כימי, והפעילה אותן בכוונה ברורה להכפיש את המשטר.

תסריט חמישי - הנפגעים נפגעו ממשהו אחר ולא מנשק כימי. דוגמת קוטל חרקים חקלאי שהופץ עקב פגיעת ירי מקרית או מכוונת במכל. תסריט זה הוא תסריט אפשרי, אך אם זה המקרה, עולה השאלה מדוע המשטר לא אפשר לגורמים בינלאומיים להגיע לאתר ולאשר שאכן זה מה שקרה, ובכך לטהר את שמו. (ואמנם, ב-24 באוגוסט, אמר שר ההסברה הסורי אל-זועבי, כי סוריה תהיה מוכנה לשתף פעולה עם חוקרי האו"ם בבדיקת הנושא. ממצאי הבדיקה עשויים לתת מעט תמיכה בתסריט זה.

סיכום

קל להבין את המורדים, העושים כל מאמץ לקרב את הרגע בו יחליטו מדינות המערב - ארצות הברית, מדינות האיחוד האירופי, חברות ברית נאט"ו - להתערב בסוריה צבאית במטרה להפיל את משטרו של בשאר אסד. מאידך-גיסא, קשה להבין מדוע ירצה המשטר להפעיל נשק כימי - בדיוק מן הסיבה ההפוכה, כפי שפורט לעיל. יתרה מזו, בסוריה נמצא כיום צוות מומחים בינלאומי, שהגיע, באישור המשטר, לחקור את ההאשמות על השימוש בנשק כימי בחלב, בתחילת השנה. שימוש בנשק כימי דווקא במועד זה הוא סטירת לחי פומבית למערכת הבינלאומית כולה.

בין אם האירוע היה בכוונת מכוון מלמעלה, ובין אם היה תוצאה של אירועים שלהנהגת המשטר לא הייתה שליטה בהם - האירוע נתפס בעולם כאירוע חמור שאין לעבור עליו בשתיקה והלחץ הציבורי בעולם המערבי להתערבות - גובר. עדיין יש ספק אם מנהיגי מדינות המערב, וארצות הברית בראשן, יחליטו לחצות את הרוביקון ולהתערב, אך הסבירות לכך גברה.

ישראל "יושבת על הגדר" מאז תחילת האירועים בסוריה במרס 2011. אין לישראל יכולת להתערב ממשית על-מנת להשפיע על האירועים וכל התערבות צבאית לצד זה או אחר עשויה לגרום נזק יותר מאשר תועלת. כל שישראל יכולה לעשות הוא לשמור מפני זליגת האירועים לשטחה - ולפעול, כפי שדווח שפעלה, נגד מערכות נשק מתוחכמות שבידי הצבא הסורי ואשר עשויות לסכן אותה, ונגד העברתן לידי גורמים דוגמת חיזבאללה.

אם אכן היה שימוש בנשק כימי, על ישראל להיות מוטרדת: או מקלות אצבע המשטר על הדק הנשק הכימי - דבר שעלול להצביע על נכונות המשטר להשתמש בו גם במקרה של סכסוך עם ישראל, או - חמור מכך - או מהעובדה כי מדובר בנשק כימי הנמצא בידי קבוצות סוררות - בין אם בתוך הצבא ובין אם בידי המורדים. במקרה כזה סכנת הזליגה, והפעלת נשק זה כנגד ישראל, חמורה עוד יותר.