ב-15 שנה האחרונות גבריאל בלחסן סבל ממחלת המניאה-דיפרסיה. עובדה זו לא הפריעה לו לעשות מוזיקה, להפך עובדה זו עזרה לו לעשות את המוזיקה שלו ותרמה רבות ליצירה שלו וליצירתיות שלו. במוזיקה שלו גבריאל דיבר רבות על המחלה שלו אבל לא רק, המוזיקה של גבריאל הייתה בועטת, המוזיקה שלו הייתה משהו שכל כך קשה למצוא במחוזותינו, היא הייתה כנה לפעמים עד כדי כאב, היא הייתה בועטת ופוגעת במקומות הנכונים- לא רק שלו אלא גם של החברה.
"מוזיקה של מחלה, מוזיקה של גיהנום"
צד חשוב ומשמעותי ביצירה של גבריאל נתפס על-ידי המחלה שלו, בטקסטים רבים גבריאל דיבר על המחלה שלו, על ההרגשה שלו את המחלה ולמעשה ידע להעביר את התחושות בנוגע למחלה למאזין- כאילו שהמאזין עצמו נמצא בתוך הראש של גבריאל ומרגיש בדיוק את מה שהוא מרגיש, לגבריאל הייתה תכונה נדירה והיא שהוא ידע למשוך אותך עמוק אל תוך השיר, כאילו השיר הייתה המציאות שלך עצמך ולא שלו, לא של אף אחד אחר.
דוגמה לזה ובכלל דוגמה לגאונות של גבריאל ניתן לראות בשתי שירי הדשא(א' וב')- שירים שאם נקשיב להם טוב נוכל לראות בהם את ה"מאניה" שנמצאה בגבריאל ואת ה"דיפרסיה", שתי השירים למעשה הם ניגודים אחד של השני, שתי הניגודים של המחלה.
"כי הגיע הרגע
כי בא השרב
נמלטו החיות
ציפורים נפלו כמו אבן
נשבר הלב
נחרך הגרון
נסדק הקיר
התולעים זחלו החוצה
עצים נטושים
שיח קוצני "
זהו קטע קצר מהשיר דשא א' בקטע הזה אנו יכולים לראות למעשה את ה"דיפרסיה", את הדיכאון ואולי אף את המוות והניסיון בריחה ממנו- אנו רואים במילים חיות שבורחות להן ממשהו(בריחה מהמוות או שניסיון בריחה מהמחלה?), אנחנו רואים שברון לב (דיכאון, עצב) ואנחנו רואים ציפורים שנופלות כאבן(מוות).
לעומת זאת בשיר דשא ב' אנו יכולים לראות את ה"מאניה" (או לפחות ניצנים שלה), אנו יכולים לראות את הילד שנמצא באופוריה, בעל החלומות הטובים("הוא חולם שהוא עף
מעל האנשים ")
זו היא טעימה אחת מהגאונות והניגודיות של היצירה של בחלסן, מהתעוזה והיכולת להסביר בדיוק את מה שהוא מרגיש, את היכולת לשתף את העולם עם התחושות האישיות שלו.
המראה הגדולה - המראה שמופנת אל החברה
רבים יכולים לטעות ולחשוב שגבריאל רשם אך ורק על המחלה שלו, אך אין זה נכון- גבריאל כתב גם על דברים אחרים וחלק נוסף וחשוב בכתיבה שלו היה הביקורת על החברה, הביקורת על חברה רדודה, ביקורת ועליו עצמו (כחלק מאותה חברה), למעשה, חלק נכבד מיצירתו של גבריאל הייתה מראה גדולה מאוד שהופנתה אליו ואל החברה הישראלית.
דוגמאות רבות ניתן למצוא לכך אך הנה דוגמה אחת אשר לקוחה
מהשיר "חלום":
"ובחלומי תינוק יפה עיניים וראש מעוות. אוכל ענבים וריר זולג לו מפיו. רציתי לחבק אותו לא רציתי לספר לו על הימים שיגיעו. על הלעג שיטפטף כמו רעל במורד גרונו, על החרקים והעצים הגדועים, על שברון הלב ועל אשה נבזית עם לב חימר שתרצח אותו שתשאיר אותו שוכב על המדרכה כשהפנסים והמכוניות חולפות מעליו."
"ובחלומי תינוק יפה עיניים וראש מעוות...לא רציתי לספר לו על הימים שיגיעו. על הלעג שיטפטף כמו רעל במורד גרונו.."-ניתן לראות כי גבריאל מעביר כאן מסר על החברה והיחס שלה כלפי השונה, כלפי ה"חולה", כלפי ה"מוזר" ובכללי היחס של האחד כלפי השני, של אדם לחברו.
"על אישה נבזית עם לב חימר, שתרצח אותו ותשאיר אותו שוכב על המדרכה, כשהפנסים והמכוניות חולפות מעליו." – למעשה, גבריאל מדבר כאן על האדישות של האנשים- על כך שהמכוניות חולפות ואפילו לא מסתכלות, על אנשים שעוברים ולא מתעניינים- לא מנסים לעזור, על כך שמישהו ימות ולאף אחד לא יהיה אכפת, על כך שמישהו ידרס ואף אחד אפילו לא יעצור בשביל לעזור.
דוגמה טובה נוספת ניתן לראות ביצירה "סליחה":
" אתה ממשיך לסלוח
אתה ממשיך לסלוח
לפגזים שנוחתים רחוק ממך
לבניין מתמוטט
לדם שנשפך על המדרכות
לנבזות של חארות אדם
אתה ממשיך לסלוח לטלוויזיה שאונסת אותך
אתה ממשיך לסלוח
לגבר זקן ששופך זרעו על ילדה מבוהלת
אתה ממשיך לסלוח למוזיקה גרועה
אתה יושב בבית הקטן שלך ובוהה בעצים
אתה אומר שהם ילחמו
אני מתתי מזמן
אתה ממשיך לסלוח
לאל שאינו קיים"
ביצירה סליחה גבריאל יורה ביקורת לכל הכיוונים:
- ביקורת על המלחמות בין בני האדם ועל כך שכל עוד הדבר לא נוגע באדם ספציפית לא אכפת לו- שהאדם "ממשיך לסלוח"- כי זה לא קשור אליו ("אתה ממשיך לסלוח לפגזים שנוחתים רחוק ממך, לבניין מתמוטט, לדם שנשפך על המדרכות", "אתה אומר שהם ילחמו אני מתתי מזמן").
- ביקורת על תרבות המיינסטרים, השקר ושטיפת המח("לסלוח לטולוויזיה שאונסת אותך", "אתה ממשיך לסלוח למוזיקה גרועה").
- למקרי אונס וזוועה, לפגיעה בחסרי ישע- בחסרי הישע הגדולים ביותר- הילדים("אתה ממשיך לסלוח לגבר זקן ששופך זרעו על ילדה מבוהלת).
- גבריאל אפילו יורה חץ אל עבר האלוהים ומבקר אותו על כך שהוא לא עוזר, שהוא נעלם- שהוא כאילו(ואולי באמת) לא קיים.
אפילו בשיר "דשא" שממבט ראשון נראה כאילו מדבר על המחלה, אם נסתכל טוב טוב נראה שגבריאל לא מדבר רק עלייה, אלא למעשה ישנה שם ביקורת רבה על החברה.
לסיכום, גבריאל היה יוצר בחסד עליון, יוצר שידע לירות לכל הכיוונים, שלא פחד לחשוף את כל הקלפים שלו ויותר מכל לא פחד להציב לנו מראה אחת גדולה, גבריאל יחסר כאן בעיקר כי אין עוד יוצרים כמוהו, יוצרים שלא מפחדים מכלום, שאין להם פרות קדושות. שיהיה זכרו של גבריאל ברוך.
