ברק ברח

בשאר אסד יושב כעת בארמונו ומתפקע מצחוק. לפני עשרה ימים הוא חצה לא את הקו האדום אלא הקו הבורדו. לפני חמישה ימים הודיע ברק אובמה שארה"ב לא תעבור על כך לסדר היום. ועכשיו? אללה גדול. אולי זה יהיה ב-10 בספטמבר, אולי ב-30 בספטמבר, אולי בכלל לא.

אובמה הוכיח הערב (מוצ"ש, 31.8.13) שהוא לא מנהיג. הוא בורח מאחריות. הוא בורח ממנהיגות. הוא בורח מעימותים. הוא בורח מסיכונים. למה לו צרות? אם הקונגרס יאשר את המתקפה על סוריה והיא תצליח - אובמה הוא המפקד העליון שהוביל את הכוחות. אם הקונגרס יאשר והיא תסתבך - הוא יוכל לפזר את האחריות. ואם הקונגרס לא יאשר - אז הוא ודאי לא אשם.

נכון, הרבה מאוד יוקרה של אובמה מוטלת פה על כפות המאזניים. הוא מניח את כל כובד משקלו וינצל את הזמן עד לדיון בקונגרס כדי ללחוץ על חבריו לאשר את הפעולה. אך אובמה מצוי ממילא בקדנציה השנייה שלו, ובעוד שנה וקצת מתקיימות בחירות אמצע הקדנציה (כל בית הנבחרים ושליש מהסנט), ולפני שבכלל נרגיש - כבר יתחיל הקמפיין הבא לנשיאות. במילים אחרות: אובמה ודאי לא יהנה לספוג מכה קשה בדמות דחיית בקשתו לפעול בסוריה, אך הוא יוכל לשרוד אותה.

חשוב לדעת, שהקונגרס רחוק מאוד מלהיות בכיסו של הנשיא - של כל נשיא. בסנט יש רוב דמוקרטי (52 מול 46 רפובליקנים ושני עצמאים), אך אין משמעת סיעתית. בבית הנבחרים יש רוב רפובליקני (233 מול 200 ושני מקומות פנויים). את המתקפה צריכים לאשר שני בתי הקונגרס, ודבר של יום ביומו הוא כאשר הם מעבירים החלטות סותרות ואז יש צורך ליישב ביניהן.

צריך לשים לב גם לעובדה, שנקבע מועד לתחילתו של הדיון - 9 בספטמבר - אך לא לסיומו ולא להצבעות. בקונגרס מתנהלים לעיתים פיליבסטרים של שעות ארוכות. ותחשבו רק שכל חבר בבית הנבחרים יקבל עשר דקות להצגת עמדתו; זה לבד יקח 72 שעות נטו. וכאמור, תמיד אפשר לדחות את ההצבעות בכל מיני תרגילים פרוצדורליים. ואם מתקבלות החלטות סותרות - צריך להקים ועדה משותפת לשני הבתים שתגיע לנוסח מוסכם, ושוב יש דיון ושוב יש הצבעה.

בקיצור: זה הולך להיות עסק של לפחות שבוע-שבועיים מהרגע בו יתחיל הדיון. ובינתיים, אסד לא יסתפק בלהתפקע מצחוק. הוא ימשיך להתכונן לספיגת המהלומה האמריקנית ואולי גם לתגובתו האפשרית. ומה שעוד יותר חשוב: ככל שעובר הזמן, הנכונות בדעת הקהל האמריקנית לצאת למתקפה צפויה ללכת ולהתמעט. גם כך נראה שרוב הציבור לא תומך בצעד כזה, וכאשר התמונות של קורבנות המתקפה יישכחו - הוא אפילו לא יזכור במה מדובר.

חברי הקונגרס מצביעים קודם כל לפי שיקולים אלקטוראליים. מאחר שהבחירות בארה"ב הן אישיות, הם יודעים שעליהם להתיישר לפי דעתם של רוב המצביעים. ואם רוב הציבור בארה"ב יתנגד למתקפה - הסיכוי שהקונגרס יאשר אותה אינו גדול ואולי אפילו קטן. לכן, פנייתו של אובמה לקונגרס אינה רק דחייה העלולה להוציא במידה רבה את עוקצה של תגובה צבאית; היא גם מתכון להימנעות ממנה בכלל.

המשמעות החמורה ביותר של הצעד הזה היא, שגוברת הוודאות שאובמה לא יעשה כלום מול הגרעין האירני. אם אחרי פשע מלחמה גלוי הוא אינו מוכן לפעול בלי אישור פוליטי/ציבורי - מה הסיכוי שהוא יעשה זאת אל מול איום רחוק מן העין ושאין בו קורבנות מיידיים?