לתת זה לקבל

משרד החינוך, לא?

אין ספק ששר החינוך, שי פירון, לא חף מביקורת אישית ומקצועית. אולם בהחלט ראוי לשבח את השר על הפרויקט שיזם "מחנכים מסביב לשעון", כאשר המחנכים שומרים על קשר עם התלמידים גם מחוץ לשעות הלימודים. גם בחופש, כפי שפורסם, הם בילו עם התלמידים בטיולים ועוד. ואכן, שיעור הפשיעה בקרב הנוער ירד בחופשת הקיץ. ככל הנראה יש לפרויקט המבורך השפעה על כך.

דומה שהדגש על האספקט החינוכי עולה בקנה אחד עם ביטול מבחני המיצ"ב וצמצום הבגרויות. בתי הספר אינם עוד בית חרושת לציונים, אלא הם מחנכים לחשיבה ביקורתית ולערכים. משרד החינוך והתרבות, כשמו כן הוא, כבר אמרנו?

איפה הקריטריונים המדעיים?

לאחרונה פורסמו נתוני משרד החינוך על שיעורי הזכאוּת לבגרות. הממצאים מצביעים על פערים גדולים בנושא, כאשר בתחתית הרשימה נמצאים, איך לא, היישובים החרדיים ביתר עילית, קריית ספר ובני ברק.

עם כל הכבוד, מדובר בסקר לא מדעי. לא סוד הוא שבמוסדות החרדיים לא ניגשים לבחינות הבגרות. הבנים לומדים תורה בישיבות, ואילו הבנות ניגשות למבחנים חלופיים (בגלל צינזור החומר מבחינה דתית), שהם בגדר מבחנים רשמיים מוּכרים. לכן לא נכון להכליל יישובים אלה בסקר, אלא את המועמדים לבגרות בלבד. מה הפלא שהסקר מסלף את הנתונים לגבי התלמידים החרדים, ומציג אותם כאילו אינם מסוגלים להתמודד עם הבגרויות.

הרי זה דומה לסקר על שיעור ההצלחה במבחני נהיגה, כאשר נכללים בו רבים שאינם לומדים נהיגה כלל, ואינם ניגשים למבחנים אלה. אז מה עשינו?

אם כבר סקר, ראוי שיעמוד בקריטריונים מדעיים, גם אם החרדים לשם שינוי לא יככבו בו לשימצה. האם משרד החינוך אינו יודע זאת?

ברוך שפטרנו

ראוי לברך על החלטתה של ח"כ חנין זועבי להתמודד על ראשות עיריית נצרת. זאת לא רק משום שהיא ילידת העיר. כנסת ישראל תתפטר מחברת כנסת פלשתינית מובהקת - והשתתפותה באניית הטרור הטורקית, המרמרה, נגד ישראל כמשל-המייצגת את המאבק הלאומני של העם הפלשתיני ומסיתה נגד המדינה. דומה כי היא ועמיתיה הם ח"כים במדינת האוייב פלשתין.

היותה ראשת עיר תחייב אותה להתעסק בנושאי תברואה ועניינים מוניציפליים אחרים, ולא רק בשנאת היהודים. בהזדמנות זאת היא 'תזכה' לייצג גם את האזרחים הערבים במדינה, שבשמם היא נשלחה לכנסת, בחיי היום יום השוטפים, מה שהיא בגדול לא עשתה עד כה כחברת כנסת.

אז ברוך שפטרנו, סגרנו?

אֱהַב את המקצוע

המוסף של המדינה מציע עשר דרכים לשיפור החינוך. אני בהחלט מסכימה עם רוב העצות, ובמיוחד האקטואליזציה של לימודי האזרחות, הגיוון הלימודי וההמחשה במצגות ובטיולים בארץ למחוזות הנלמדים במקצועות השונים במקרא, בגיאוגרפיה ובהיסטוריה.

לעומת זאת, דומני שהמוסף העמיס מדי על לימודי הערבית בבית הספר היסודי כמכשיר לשלום, כאשר מדובר בסכסוך תהומי בין שני העמים היהודים והערבים. האם לא עדיף ללמוד קודם את אוצרות התרבות שלנו ולהקנות תודעה יהודית החשובה גם להקניית ערכים?

כך גם הטיל המוסף עומס יתר על הבגרות בספרות ובהיסטוריה, כאילו היא תביא ל'תיקון עולם' במקצועות אלה, תשפר את דימויים הנמוך ויחסי הציבור הגרועים שלהם ותעלה את ערכם הכלכלי.

הדרך למטרה זו עוברת לא דרך המבחנים, אלא דרך הקניית אהבה למקצוע (בין היתר באמצעות המחשה כנ"ל) וחינוך לקריאה ולחשיבה ביקורתית. הגשת עבודות גמר בתחומים אלה תשיג את המטרה המיוחלת הרבה יותר ממבחנים. היא תעורר את העניין של התלמיד שישקיע בקריאת החומר והבנתו בתחומים הנדרשים. וכבר אמרו חכמינו: "דעת קנית - מה חסרת?"

משפחה של נתינה

ילדי משפחת ממן בבאר שבע, המגדלת ילדי אומנה מוגבלים, הם דור שני לנתינה. מה הפלא? זה מה שהם קיבלו בגֶנים מאימם הנדיבה ומהסביבה בבית, כאשר האם שימשה מודל לנתינה בלי הפסקה.

הבנות נשאלו למה להן להמשיך במסורת האומנה ולרתק את עצמן לילדים המוגבלים, במקום לבלות עם משפחתן וליהנות מהחיים. התשובה דומני נעוצה בדבריו של הפסיכולוג פרופ' ויקטור פרנקל, כי האדם מחפש משמעות. ביהדות המשמעות באה לידי ביטוי בנתינה לזולת, אשר כדברי הרב דסלר היא המתכון לאהבה (נַסו והיווכחו!). לתת זה לקבל כבר אמרנו?

מי יתן שמשפחה מופלאה זו - משפחה של נתינה - תשמש מודל למשפחות רבות אחרות, שילכו בעקבותיה לסייע לנזקקים ולמוגבלים. והיה זה שכרן. ובא לציון גואל.