הנשר הפך לבת-יענה

"חבריי האמריקנים, הצלחנו. שוב לא ייטבחו אזרחים חפים מפשע בנשק נורא ובלתי חוקי. שוב לא יאיים משטר פושע על שלום אזרחיו-שלו ועל ביטחון שכנותיו. השגנו את פירוקה של סוריה מנשק כימי, בלי לירות אפילו ירייה אחת. הוכחנו שכוחם של הצדק והמוסר גדול מכוחם של הפצצות והטילים. הראנו לעולם כולו שעוצמתה של ארה"ב תתייצב מול רודנים רצחניים. את הלקח הזה, חבריי האמריקנים, צריכים וחייבים ללמוד כל מי שחושבים שארה"ב תניח להם לפרוע חוק, לחמוס ולרצוח".

איך זה בתור נאום בשביל ברק אובמה? איך זה בתור נאום שיסביר לאזרחי ארה"ב ולעולם כולו מדוע הוא מבצע פנייה של 180 מעלות, רוורס בפול גז, פליק-פלאק לאחור עם בורג וצוקהארה? אם כותבי הנאומים של אובמה עוד לא התחילו לעבוד על נאום כזה, כדאי שיעשו זאת, כי יש סיכוי גבוה למדי שהוא יצטרך אותו בקרוב.

ההצעה הרוסית לפקח על הנשק הכימי של סוריה ולאחר מכן לפרק אותו, היא בלוף אחד גדול. קודם כל, בגלל שאסד מסכים לה - מה שאומר מיד שהיא טובה בשבילו, וזה אומר שהיא רעה לעולם. שנית, בגלל שולדימיר פוטין מציע אותה - מה שאומר שהיא טובה בשביל מי שחימש ומחמש את הצבא הרצחני של אסד, וזה אומר שהיא רעה למי שמתנגד לחימוש של צבאות רצחניים. שלישית ועיקרית, משום שהיא חסרת משמעות מעשית.

בואו נקפוץ רגע לאירן. פקחי האו"ם נכשלו במשך שנים באיתור האתרים הגרעיניים שלה. וכעת נחזור לסוריה. שם לא מדובר על כורים, מפעלים, מתקני צנטריפוגות. את הנשק הכימי בעיקרו אפשר לטעון על משאיות ולהעביר אותו בתוך כמה שעות ממקום למקום. אם רוצים, אפשר להשאיר קצת ל"כפרות" - כמו שעבריין מיסים חכם אינו מעלים את כל הכנסותיו אלא רק חלק מהן, שהרי ברור שהוא חי ממשהו. ולזה קוראים בלשון חז"ל "קל וחומר": אם את מפעלי הענק לא הצליחו הפקחים למצוא, כיצד ימצאו מטענים קטנים וניידים?

אפשר להגיד על ברק אובמה הרבה דברים, אבל אי-אפשר לטעון שהוא טיפש. ודאי שאי-אפשר לומר שהוא מוקף בשוטים ובורים. אין ספק שאת מה שאני מבין, גם נשיא ארה"ב ויועציו מבינים הרבה יותר טוב ממני. אז למה הם מתחילים לאותת שאולי יקבלו את ההצעה הרוסית או משהו שדומה לה? - כי הם לא רוצים ו/או לא יכולים להנחית מהלומה צבאית.

התגובה הצבאית על הרצחנות הכימית של אסד הייתה צריכה לבוא מיידית. בלי ברבורים ובלי פטפוטים ובלי נאומים ובלי ויכוחים. כמה טילי שיוט על מאגרי הנשק הכימי או על סימני שלטון, עם מוכנות ונכונות להרחיב את הפעולה אם יהיה צורך. אבל אובמה, חתן פרס נובל לשלום, לא רוצה ולא מוכן וכנראה גם לא מסוגל להפעיל כוח צבאי של ממש (ולוב היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל; שם יש אינטרסים של נפט).

כדאי לשים לב לעוד נקודה. בסוף השבוע פורסם בניו-יורק טיימס, כי אובמה משנה את דעתו שוב ושוב ושוב בהיבטים המבצעיים של התגובה הצבאית, ודי מוציא מכליהם את אנשי הצבא. זה כבר לא הליך נכון של בחינת אפשרויות, שקילת תוצאות וקבלת החלטות; זוהי הססנות, זהו גמגום, זה ההפך הגמור ממנהיגות.

אם ההצעה הרוסית - בלבוש זה או אחר - תתקבל, הלקח לעולם אכן יהיה חד וחלק, ברור וחד-משמעי, אבל הפוך מזה שינסה אובמה להציג. הלקח לאירן, לקוריאה הצפונית ולעוד משטרים פושעים יהיה: תוכלו לעבוד בעיניים על כל העולם, תוכלו להמשיך ולעשות את מה שאתם עושים ובלבד שתצליחו להחביא את מעשיכם. כי הנשר האמריקני הפך לבת-יענה.