נזקי הסרבנות מימין

לסרבנות של אנשי הימין - הכוונה כאן אך ורק לסירוב למלא פקודה ולהודעה-מראש על סירוב למלא פקודה בעתיד - שלוש תוצאות, שהאחת קשה וגרועה מחברתה.

התוצאה האחת היא נזק בלתי-הפיך לצה"ל, לדמותו וללכידותו. צה"ל, אפילו סבור כל המטכ"ל כי החלטת ההינתקות היא שגיאה חמורה, אינו יכול לערער על הוראת הדרג המדיני ואינו יכול לדרוש שינוי המשימה שהוטלה עליו (לא הבנתי את הדרישה למסור את הביצוע למשטרה, כאילו שם אין משרתים אחינו ובנינו).

דבריו חסרי האחריות של אריאל שרון בעבר, בטרם הפך עורו, כי חייל שהפקודה מנוגדת למצפונו לא רק זכאי אלא גם חייב לבקש ממפקדו לשחררה ממנה, הם חסרי-שחר ושגויים לחלוטין. כל יחידה צבאית זקוקה כאוויר לנשימה ללכידות ולאחווה בין חייליה, והיבדלות חייל אחד או יותר משאר החיילים אינה מתקבלת על הדעת, מה גם שהיא מציגה את חבריו כחסרי מצפון המוכנים לתת ידם לפשע. אוי לנו אם הרמטכ"ל יאלץ לשקול האם יחידה פלונית נאמנה לממשלה או לגורם אחר כלשהו.

במלחמת לבנון שירתו עמי, ביחידתי הקרבית, אנשי שמאל מובהקים, שעצם קיומה של ממשלת הליכוד היה לצנינים בעיניהם וגדולה היתה התנגדותם למהלכיה. אף-על-פי-כן הפרידו בין חובתם הצבאית ובין דעתם הפוליטית, והתגאיתי בחברי אלה שביצעו את כל המשימות כמיטב יכולתם, למרות שבתום-לב סברו כי הממשלה שוגה ותועה. כך צריך להיות ואין דרך אחרת, כל עוד מדינת ישראל היא מדינתנו הלגיטימית ואנו רוצים בקיומה.

כאזרח, איאבק במזימת ההינתקות בכל דרך חוקית שלרשותי, ואיפרע בקלפי מאנשי השלטון המושחת הזה, אך כחייל מילואים אבצע כל פקודה שתינתן לי, כמיטב יכולתי, גם אם דמעות יזלגו מעיני באותה שעה. אין מנוס מההכרה בכך שהעם בישראל עשוי גם לשגות, ולקבל בהכנעה את הכרעתו השגויה.

אם הברירה היא בין היותנו חלק מהעם ובין החלפת העם - הבחירה ברורה לכל, מה גם שאיש אינו נביא ואינו יודע לבטח מה תהיה תוצאת מהלך זה, המתועב בעינינו. גם אם יעקרו חלילה ישובי חבל עזה, יבוא היום שבו נחזור לשם: כבר ראינו בפינוי כפר דרום בתש"ח, ובהקמתו-מחדש לתפארת בחבל עזה.

התוצאה הקשה השניה הולכת ונוצרת כפועל-יוצא מהראשונה. לאחרונה פורסם בתקשורת כי בני קיבוצים מקימים תנועת התנדבות, למלא את מקומם של סרבנים מהימין. הדרך קצרה מכאן עד להקמת יחידות ("מיליציות") בעלות גוון פוליטי-מפלגתי בצה"ל, ולצערי אנשי תנועת הקיבוצים העוסקים בכך אינם מבינים את השגיאה הקשה שבדרכם זו.

התוצאה השלישית היא נזק חמור דווקא לעניין החשוב כל-כך לאנשי הימין. חסידי ההינתקות קופצים על סרבנות זו כמוצאי שלל רב, בצביעותם הרבה, שכן לא ראינו התנפלות כזו על סרבני השמאל, לרבות "יש גבול", יפתח ספקטור ושות' ואחרים. זהו התירוץ המזומן להם להסתה קשה נגד החיילים הדתיים, שריבוים בצה"ל גורם זה-מכבר כאבי-בטן קשים למנהיגי השמאל, השונאים ממילא כל יצור החובש כיפה או שביס (די היה לקרוא לפני שבוע את מאמרו של אפרים סנה, בזכות מלחמת דמים נגד המתנחלים). כעת עסוק הציבור כולו בשאלת הסרבנות, ולכן שאלת ההינתקות - המתועבת, המסוכנת והאנטי-ציונית - נסוגה לשורה האחורית. חוששני כי זוהי הדרך המוליכה לאיבה קשה ולמלחמת אחים, שלעומתה תהיינה ההסתה, עלילות הדם והרדיפה, שנקט מחנה השמאל נגד הימין בימי המנדאט, משחק ילדים.

אני קורא לאחי המתיישבים, ולתומכיהם כמוני שאינם מתיישבי יש"ע, לחדול מקריאות הסרבנות. בל יגיע חלילה היום שבו יכתב "ספר מלחמות היהודים" מס' 2, בנוסח יוסף בן-מתתיהו, שיספר כיצד חרבה מדינת ישראל בשל שינאת-אחים ובשל פירוק צה"ל מבפנים.