השאלה האטומית בעידן החברתי

הרפובליקה האיסלאמית של אירן נולדה על בסיס הרצון של החברה הפרסית לקבל לידיה את הריבונות על עצמה מידיו של שלטון מלוכני. במקום לשרת את העם הפרסי, היא הותירה את העם עני והפכה חונטה שלטונית שרכבה על דת - לחונטה עשירה בקנה מידה בינ"ל.

היא התרכזה, כמו אחיותיה במערב, בחיזוק עוצמתה בזירה הבינ"ל, מתוך תפיסה זהה גם במערב, שהחזית הפנימית-חברתית תדרוש פחות משאבי-מדינה, מתוך פחד מפני "אוייב" חיצוני.

במובן זה, היא לא שונה מאחיותיה "המערביות", כולל אירופה, ארה"ב וישראל. בכולן משמשים משאבי המדינה לייצור הון עבור מיעוט.

עכשיו, משנפתחה הדלת לשיחות בין "המערב" לאירן על נושא האטום, חוזרת לפתחנו האזרחים השאלה הגדולה שנולדה עם יצירת פצצת האטום על-ידי אופנהיימר:

האם האנושות עושה שימוש במדע ובטכנולוגיה כדי לקדם את האנושות באמצעות אנרגיה אטומית, רפואה גרעינית וכיו"ב, או שמא היא עושה שימוש כוחני על-מנת לשרת את המיעוט של האליטה השלטת (באירן, אבל גם "במערב").

היפנים הפכו למעצמה והתאוששו מהר מאוד לאחר מלחמת העולם הראשונה. כולנו זוכרים את הכור בפוקושימה. יש מדינות העושות שימוש באנרגיה אטומית גם למטרות אזרחיות. חשמל מוזל הוא מנוע לכל משק כלכלי. רפואה גרעינית מצילה חיים במקום לקפד אותם.

האמנות הבינ"ל בנוגע לנשק אטומי מטילות גזירה שווה על כל המדינות, ומטרתם למנוע הפצה של נשק אטומי. שיטת המקל והגזר, מחייבת שלצד "מניעת הפצה של נשק", יתעלו האמנות הללו לדרגה הבאה, המחייבת את קידום האנושות ושימוש באנרגיה כזו אך ורק לשם קידום האנושות.

מכאן, זו משימה של מדיניות ומדינאות, לגרום לאיחוד האינטרס של הצדדים הניצים (המערב מול אירן), ואכיפה שווה על כל המדינות המחזיקות בנשק אטומי. לממש את חזון הנביא: "וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהן למזמרות".

אין חיזוק עמיד, נכון וצודק יותר לביטחון ישראל מאשר הסכמה בינ"ל למיגור כל הנשק האטומי והפיכת כל המתקנים הללו למתקני פיתוח האנושות, אנרגיה, רפואה, מדע, חקר החלל, ובעיקר - רווחה כללית וכלכלית לאזרחי העולם, הורדת יוקר המחיה והוצאת כלי הנשק המסוכן הזה מידיהן של חונטות השילטון הכוחניות, בכל המדינות.

אובמה עוד לא עשה את שלו. הוא עוד לא יכול ללכת. אם ימשיך להוביל קו מדיני תקיף באמצעות דיפלומטיה מתוחכמת לצד איום מוחשי של אכיפה בלתי-מתפשרת, הוא עוד עשוי להיכנס להיסטוריה כמי שהפך לראש הכפר הגלובלי שביסס את אחיזת האטום החברתי מול האטום המלחמתי.