שפת הפרחים ולא שפת הרובים

אני כואב את כאבה של משפחת החייל תומר חזן מבת ים, שבנם נרצח על-ידי אדם נתעב, בו הוא נתן את כל אמונו כרעים לעבודה במסעדה, אליה הגיע תומר לעבוד בימי חופשה מהצבא. אני כואב את כאבה של משפחת החייל גל קובי מטירת הכרמל, שנהרג מירי צלף בעיר חברון.

רציחתם של שני החיילים, קטיפת חייהם של שני פרחים הוא מעשה פשע בלתי נסלח, המבקש להנציח בחיינו בארץ הזו רק את שפת הרובה ולהמית כל סיכויי לשיח בשפת השלום.

אסור לנו לתת למבקשים להנציח את שפת הרובה להשתלט על חיינו.

אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר בִּשְׁפַת הַפְּרָחִים
וְלֹא לְדַבֵּר בִּשְׁפַת הָרוֹבִים
צוֹרַחַת מִתְּהוֹמֵי-יְרִיּוֹת לְחָנִים שׁוֹרְפִים
פּוֹרֶטֶת עַל עַרְפִלֵּי אַנְקוֹת-צְלִילִים-תּוֹעִים
מְדַדָּה עַל שָׁדוֹת שֶׁכְּבָר לֹא יִרְאוּ פְּרָחִים
שֶׁכְּבָר לֹא יָשִׁירוּ נְעוּרִים .

אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר בִּשְׁפַת הַצִּפֳּרִים
וְלֹא לְדַבֵּר רַק בִּשְׁפַת הָרוֹבִים
הַמְּנִיסָה בְּבֶהָלָה צִפֳּרִים אַחֲרוֹנוֹת
לְאָבְדָנָן הַנֶּחֱרָץ בְּשָׁדוֹת
שֶׁכְּבָר לֹא יִרְאוּ פְּרָחִים
שֶׁכְּבָר לֹא יָשִׁירוּ נְעוּרִים.