אם ירצה השם יתקיים מחרתיים בעיר הקודש ירושלים "כינוס ענק" כדברי המארגנים, בו תצא קריאה לעצור את תהליך השמד המתקרא בפי ה"מנהיגים" אותנו "משא-ומתן לשלום". כמו כולנו התוודעתי אל הכינוס דרך אמצעי התקשורת האלקטרוניים ומצאתי עצמי כמעט באופן אוטומטי מברר ביומן באם אוכל להשתתף. שיחה קצרה עם חברה לדרך האירה את מה שעיני טחו לרגע מלראות, קטרקט מנטלי ככל הנראה, פועל יוצא של שחיקה, עייפות, ייאוש?...
במה הדברים אמורים? יוזמי הכינוס ומארגניו כולם אנשים מצוינים מהטובים שיש (באמת!), כוונותיהם טהורות ובאמתחתם עשייה רבת שנים למען ארץ ישראל ועם ישראל. תחושותיהם בדבר האסון המתרגש ובא עלינו חלילה תואמות את המציאות וחושיהם לעניין זה חדים ומכוילים היטב. הצורך לעורר, לזעוק ולעבוד על התודעה הוא אמיתי ונובע מדאגה עצומה שלא לדבר על חרדה מפני הבאות.
למרות כל האמור, ככל הנראה לא אגיע לכינוס בהיותו חסר תכלית ואולי אפילו מזיק כפי שאנסה לבאר לקמן.
אפתח בטעם הטריוויאלי לכאורה: כבוגר הפגנות לרוב וכינוסים אינספור יודע אני לספר שחוץ מהחוויה ועצם ההשתתפות (לעיתים משמימה, לעיתים מרוממת), תועלת מעשית כלשהי מעולם לא הפקנו מכגון דא. הכול זוכרים את ההפגנות והכינוסים ערב הגירוש והחורבן מלפני כשמונה שנים. התכנסיות ענק באגם שבגוש, שרשרת אנושית בה השתתפו רבבות, כינוס של מאות אלפים בכיכר מלכי ישראל ולבסוף הפארסה העצובה שהחלה בנתיבות והסתיימה, תרתי משמע, בכפר מימון. יתכבד ויואיל מי מהקוראים לסבר את אוזני בדבר התועלת שצמחה מהאירועים הנ"ל. שלא להזכיר אינספור התכינוסויות רבות ומעוטות משתתפים בצוותי חשיבה, צוותי עבודה,ישיבות מטה (נפרד ומשותף....) ועוד ועוד...
דומה שהנתינים (אנחנו למרבה הצער) מתכנסים, מתעלים לרגע...מטכסים עצה, חושבים הרבה מתווכחים לא פחות (יהודים או לא יהודים?) ולבסוף נובחים (מחילה על הדימוי) בעוד השיירה עוברת או ליתר דיוק הבולדוזרים נקראים לדגל ומחממים מנועים.
אעיז לומר שהחונטה הרודה בנו באמצעים השמורים רק לה מרוצה מאד עת אנו מתכנסים ונואמים. ככל שיותר יתכינוסו, כך יצא יותר קיטור מהמערכת, קיטור שאלמלא שחרורו המבוקר בכינוסים ,הפגנות וטוקבקים לרוב, עלול לייצר התפוצצות שתאיים על החונטה ומזימותיה איום של ממש, בו לא תוכל לעמוד.
הסיבה העמוקה יותר שנוגעת בעקרונות ומהות היא המכעיסה ומעליבה כל אדם חושב, עד כדי בזיון ממש. נתבונן יחדיו ברשימת הנואמים בכינוס הקרב ובא. אנשים טובים כבר אמרנו, חלקם חברי כינוסת בעלי אידיאולוגיה מוצהרת (לגבי יכולת ההצהרה אין ויכוח...), חלקם שרים בעלי מעמד, חלקם רבנים תלמידי חכמים עם הכוונות הכי טהורות בעולם. כל אלה ידברו בסגנון רהוט ויתריעו, יכו בלשונם בנימוס (גם עבדכם חוטא בכך לעיתים..) את אובמה,את קרי,את נתניהו ואת צפורה לבני שכולם כאחד מובילים לשמד חלילה.
בפיהם תהא משנה סדורה אודות הסכנות, הבגידה והצורך ללמוד מהניסיון. הם ידברו על הערבים ועל הים ששניהם לא השתנו, יעלו על נס את ההסתה ותאוות הרצח של הצורר הערבי ויבכו מרה על דם יהודי שנשפך בשל מחדלי עבר.
אלא שבכל אלה אין כדי לחפות על מחדלים קשים הנובעים מהסינדרום המוכר במטבע הלשון : "מה שרואים משם" וגומר. אלא שבניגוד לדיקטטור הגדול שגם השמיים וגם הארץ ממאנים לאוספו לחיקם, אבקש לומר שדברים שאנו פשוטי העם רואים מכאן ממקום המצאנו, נבחרי העם המגיעים לעמדות של עשייה השפעה וכוח פוליטי אינם רואים ממקום ישיבתם שם, אוכיח הדברים. לפני חודשים מעט עלה לאסוננו על סדר היום הפוליטי נושא שחרור הרוצחים הערבים הניאו נאציים שעשו כמעשה רוצחי משפחת פוגל וטבחו ביהודים. באותם ימים הוצב על-ידי
נפתלי בנט אולטימטום בעניין חוק משאל העם , חוק חסר ערך ואפילו מזיק בהיותו לא רלוונטי לסוגיות שעל הפרק. עניין שחרור הרוצחים המתועבים עבר חלק !! אני יודע ...נשמעו מחאות (נמרצות מאד..) ושרינו אף הצביעו נגד בממשלה. שמחת זקנתי יש לומר על כגון דא!! מה הועילו חכמים?
שוו בנפשותיכם שעל עניין עקרוני זה מוסרי וערכי מאין כמוהו היה מוצב אולטימאטום. מאד יתכן שהיה בכך כדי לגדוע את המהלך .
משה פייגלין ידידנו הפציר באותם ימים בחברינו מכל מפלגות הימין ,אפילו בליכוד...,שיאיימו להפיל את התקציב בהצבעה הקרובה ובכך יעצרו את אסון השחרור. משה נותר בודד במערכה , צדיק בסדום אם תרצו. בכך נגלתה ערוות כל נאמני ארץ ישראל או לכל הפחות עיוורונם וחדלונם. מתברר שאין די בישיבה בכינוסת, צריך לפעול ולפעול נכון!!
היכן היו באותם ימים גורליים ציפי חוטובלי,
יריב לוין,
דני דנון,
אופיר אקוניס ועוד חברים שהינם מאד חזקים בהצהרות? מה גרם לטובים שבטובים- מוטי יוגב, יוני שטבון,
אורית סטרוק זבולון כלפא ועוד חברים אהובים לא להרים את הכפפה אותה הגיש להם משה פייגלין ולעשות שימוש מועיל וטוב וחיוני, בכוחם הפוליטי ואפילו בלב היהודי החם שבקרבם ? ליקוי מאורות?, נרדמו בשמירה? טעות בעלמא?
כל התשובות נכונות ועוד... החמור מכל שהיה כאן כישלון מוסרי וערכי שלא יסולח. לא יסולח כי אולי עדיין ניתן לתקן, לעשות מעשה ולהפיל את הממשלה הזו המדברת בלשון של שתי מדינות, המנהלת מתן ומתן על שתי מדינות והשועטת בגלוי אל עבר "חזון" שתי המדינות- אחת לערבים ואחת ל"כל אזרחיה".
רק ליהודים לא מתוכננת מדינה, על-פי ה"חזון"....
בהעדר נכונות לנקוט במעשה פוליטי ולעצור באבחת חרב את האסון המתרגש ובא, מה יועילו נאומים והצהרות של חוטובלי (שלא תשכח לפרגן לנתניהו ולטעון שהיא חפצה לחזקו...) של דנון (סגן שר הביטחון, זוכרים ?) ושל שרים חשובים העוסקים בימינו ברישוי עסקים ובבניה גם במגזר הערבי?
הכינוס אולי יחזק לרגע את המתכנסים אך בהתקיימו יחליש בעליל את עם ישראל ואת המאבק על ארץ ישראל. חבל שכך
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
