פרשת הרפז תוליד עכבר?

פרשת הרפז מורכבת מאוסף גדול מאד של אבני פאזל תמוהות ומוזרות אשר בחלקן לפחות יש חשש לפלילים, כך היה סבור מבקר המדינה. היועץ המשפטי לממשלה, זה שאמור לטפל בפלילים ברמה הגבוהה הזו מדשדש ולא ממהר לשומקום.

מה היה לנו שם?

לשכת רמטכ"ל ולשכת שר ביטחון מתקוטטות אחת עם השנייה באופן חריג במיוחד, קצינים גבוהים בצבא פועלים על-מנת ללכלך על שר הביטחון, הקלטות מלשכת הרמטכ"ל עם תכנים מאד מביכים, הקלטות שלא נמצאות מלישכת שר הביטחון, פעילות רחבת היקף וארוכת זמן בצבא, בעיתונות למנוע בדרכים עקלקלות מינוי חוקי ותקין של רמטכ"ל על-ידי הדרג המדיני, זיוף, שימוש במסמך מזויף ואולי עוד ועוד.

ועל כל אלה, שנתיים ויותר לאחר שנחשפה הפרשה, יש החלטות על חשוד אחד בלבד, החשוד לא מועמד לדין, איש אינו יודע מתי יועמד לדין אם בכלל, וכל שאר החקירות צפויות כנראה להסתיים אחרי בוא המשיח.

מותר לזייף? מותר להשתמש המונית במסמך מזויף?

אז מה אנו למדים מכך? שמותר לזייף מסמכים על-אף שבחוק כתוב שאסור? שמותר לאנשי צבא, אזרחים בכלל ועיתונאים בפרט להשתמש שימוש המוני במסמכים מזויפים? שמותר לרמטכ"ל לאשתו, ולמקורביו לפעול לאיסוף חומר נגד שר הביטחון?

והרי מצב כזה שבו קצינים חוברים עם אזרחים, ובייחוד עם עיתונאים רבי השפעה על-מנת לפעול נגד החלטות הדרג המדיני,תוך שהם פועלים לפרסום המוני של מסמך מזויף במטרה לתמוך באותן פעולות "אנטי" של צמרת הצבא נגד הדרג המדיני, הוא מצב אסוני, שאם אינו מטופל במהירות ובנחישות, הריהו הופך למותר.

גוף שלטוני שלוקה באי אכיפה או באכיפה חסרת משמעות הופך בעצם למשת"פ של החוטאים, מה שחמור שבעתיים הוא שהגוף השלטוני הלוקה הוא הגוף הראשי האחראי על האכיפה.

האם בית המשפט יגבה?

האם בית המשפט העליון יגבה את המצב האסוני הזה? האם גם הפעם יפסוק שאין מקום להתערב בשיקולי היועץ, ויחליט שחקירה שניזומה שנתיים אחרי האירועים, בלחץ עתירות לבג"צ, ואיננה מסתיימת תוך זמן קצר של שבועות בודדים, כמוה כחקירה לשווא, חקירה לצורך המליצה, ועל כן חייב יהיה בית המשפט להיכנס עמוק עמוק לעצמותיו של היועץ המשפטי לממשלה, לוודא שהחקירה היא קצרה וקולעת, לוודא שבכל מקום בו מתגבשות ראיות לכאורה מגישים כתבי אישום ולא מחכים למשיח, שהחקירות מתבצעות בשלבים הגיוניים ובסדר הגיוני על-מנת שהעמדות לדין, ככל שיידרשו יוקדמו ככל האפשר וזאת בעיקר על-מנת לשקם ואפילו במעט את הרושם העגום שמותירה הפרשה על מערכת אכיפת החוק בישראל.

בית המשפט העליון נותן הרבה קרדיט ליועץ המשפטי לממשלה, אבל בפרשה זו אכל היועץ המשפטי לממשלה את כל הקרדיט שלו,לקח אשראי ענק ואכל אותו, ואכל גם את כל הרזרבה, ועל כן נכון וראוי שהבג"צ ינצל את ההזדמנות שניתנה לו על-ידי העותרות, ויוודא בהחלטתו שהיועץ המשפטי לממשלה מפסיק להתברבר בפרשה.

בניהו ושילוח כבר לא יוציאו למדינה את הערמונים מן האש

בשעות אלה נודע שתביעת הדיבה שהגיש דובר צה"ל דאז תא"ל אבי בניהו נגד אילן שילוח בעניין מודעת ה"פוטש בקריה", הסתיימה בפשרה מבלי להסכים על הרקע העובדתי הכולל, כך שגם אם היה מישהו שקיווה שניתן להזניח את ההליך הפלילי בהמתנה לתוצאות ההליך האזרחי, אם היה מי שקיווה שחקירות המשטרה יהיו בפועל חקירות ישרות ונגדיות על דוכן העדים באמצעות עורכי דין של מאות דולרים לשעה, על חשבון שילוח ובניהו, תקוותו נכזבה, (וטוב שכך) הכל כל מוטל על כתפי היועץ המשפטי לממשלה, ומכאן שהרבה הרבה תלוי בהחלטות של הבג"צ בעתירות של העמותה לאיכות השלטון ועמותת אומץ.