ישראל מוצאת עצמה שוב, ולא בטובתה, במשבר דיפלומאטי מורכב מול מעצמה, שעימה נרקמה זה מקרוב מערכת יחסים הדוקה ומגוונת. עסקת הטילים הנרקמת בין מוסקבה לבין דמשק מייצרת אמנם נתונים מסוימים המשפיעים על מאזן הכוחות בין צה"ל לבין הצבא הסורי, אולם קיים ספק אם עוצמת המחאה הישראלית, בפרט בהינתן העובדה שבפרשה מעורבת מעצמת-על לשעבר, עם פרטנזיות של מעצמת-על במהדורה חדשה, הייתה מידתית ומושכלת.
המציאות הגלובאלית של המאה ה-21 שונה בתכלית מזו שאפיינה את ימי ה"מלחמה הקרה", במסגרתה הייתה רוסיה (בריה"מ לשעבר) צינור החמצן של רוב מדינות ערב. מאז פירוק בריה"מ גובש סדר עולמי חדש ומוסקבה חייבה עצמה לכללי משחק נורמטיביים על בסיס שורה של אמנות בינ"ל.
הזיקה בין רוסיה לסוריה נשמרה אמנם כל העת, אף כי בפרופיל נמוך, בעיקר כפועל יוצא של החוב העצום שדמשק חבה למוסקבה בגין עסקאות נרחבות מן העבר. מסיבה זו, ונוכח מצוקתה הכלכלית הנמשכת של סוריה, נרשמה סטגנציה מוחלטת כמעט בקשרי הרכש בין שתי המדינות. מאז מלחמת "שלום הגליל" הרחיבה ישראל את הפער האיכותי שלה מול סוריה באורח דרמטי, עד כדי מזעור מימד האיום הנשקף ממדינה זו, למעט תחום טילי הקרקע-קרקע, שגם באשר אליו מתעורר ספק באשר לכדאיות הפעלתן נגדנו.
הזדעקותה של ישראל לנוכח העסקה החדשה הנרקמת, נשענת למעשה על שני יסודות הכרוכים בסוריה; האחד, העובדה שסוריה מקוטלגת כמדינה "תומכת בטרור", והשני, החשש מזליגת מערכות נשק מדמשק אל ארגונים דוגמת "חזבאללה" ו-חמאס. לכך יש להוסיף את תחושת העלבון של ישראל ממה שתואר כ"הפרת הבטחה" מצד נשיא רוסיה כלפי ראש ממשלת ישראל.
מן ההיבט העקרוני ניכר כי יש לישראל "קייס" להתנעת פעילות נמרצת המיועדת לסיכול העסקה, אולם יש מקום לתהות באשר למידת ההצדקה בהפעלת מלוא ה"ארטילריה" בטיפול בפרשה הנדונה, בפרט כאשר היעד הוא מוסקבה ולאו דווקא דמשק.
הארגומנטציה הישראלית בדבר סיכוני הזליגה של טילי נ"מ אישיים חדישים מסוריה לארגוני טרור, היא במקרה הטוב מוקצנת ומוגזמת, שכן בידי הסורים מצויים כיום טילי נ"מ אישיים מגוונים, ועד כה אין מידע מבוסס המעיד על מסירתם (ברשות) לידיים טרוריסטיות. לעומת זאת, ידוע זה מכבר כי טילי נ"מ אמריקניים מסוג "סטינגר" שנמסרו בשנות ה-80 לידי לוחמי מוג'אהידון באפגניסטן, מצאו דרכם לידי ארגוני טרור אסלמיים.
המימרה הצרפתית הקלאסית ""C'EST LE TON QUI FAIT LA MUSIQUE, מתארת היטב את המתכון שהיה חיוני לאימוץ בטיפול בסוגיה רגישה זו שעל סדר היום. "הפשלת שרוולים" בהקשר למחלוקת מדינית עם רוסיה מעידה על ליקוי מערכתי וטומנת בחובה סיכון להסלמה בעייתית ומזיקה של היחסים הבילטראליים, מכיוונה של מוסקבה.
ניהול משברים מן הסוג שלפנינו אמור להיות יסוד מוסד המחזק את כורח תפקודה של מועצה לביטחון לאומי במדינה בעלת מנהל ציבורי מתוקן. בחינת סוגיית עסקת הטילים בין רוסיה לבין סוריה, דרך הפריזמה הצבאית המובהקת, היא ערובה ליצירת מערבולת דיפלומטית העלולה לצאת מכלל שליטה. לפיכך, שומה על המל"ל שתוביל עבודת מטה ותפיק הערכת מצב אינטגרטיבית (NET ASSESSMENT), שתשקלל שורת גורמים משפיעים, ותנתח בשיטת "מקרים ותגובות" את מימד היתרונות מול מימד הסיכונים העשויים לנבוע מהמלצות אפשריות. הצגת מרב הכלים בפני מקבלי ההחלטות, אמורה לאפשר אימוץ דרכי פעולה מושכלות תוך צמצום מרחב הטעות למינימום.
__________________________
הכותב הוא אל"מ במיל', לשעבר איש אמ"ן.
