התוצאות הסופיות של מערכת הבחירות ההזויה שעברנו התפרסמו במהלך הלילה והיום, המנצחים כבר מתכוננים לשבת על כסאותיהם במשרדי העיריות, הוגים וחושבים על תוכניותיהם בשנים הקרובות. ולעומתם המנוצחים שבים לביתם בדומיה ובשקט. יש מהם שיברחו וייעלמו מהנוף האנושי האיזורי לתקופה ממושכת. כי צריבת הכישלון קשה מאד, והיא קשה שבעתיים אחר מאבק מר בו כל אחד מן הצדדים טען לניצחונו ולתמיכת הרוב בו ודווקא בו.
אבל כל זה לא מעניין אותי, מה שמעניין אותי וכואב לי, הוא
כבוד התורה שנתחלל עד עפר, ושנאת אחים תהומית ההולכת ומעמיקה ומעת לעת שוברת שיאים חדשים, כל אלו מזכרות חרוטות במכות אש צורבת על הלבבות, וגרורותיהן ימשיכו להתלוות אלינו עוד זמן רב אחרי מערכת הבחירות הזו.
הרבה זמן רציתי לכתוב, ולומר דברים בקול, להרים קול זעקה, על בזיון כבוד התורה שמתחולל לאחרונה בכלל הציבור הדתי והחרדי, אך חששתי שהדברים יגרמו את האפקט ההפוך (היו עוד מאשימים אותי שנשלחתי על-ידי גופים מסוימים לפגוע באיזו מפלגה קדושה). אבל כעת אי-אפשר לשתוק עוד ואסור לשתוק. כשמתפרץ בן בליעל לחדרו של קדוש ישראל מתוך מטרה להשחית ולבלע את הקודש, אסור לשתוק. ואם נשתוק ונחריש בעת הזאת, אנו שותפים לפשע.
גם אם נאמר שהתוקף הוא אדם הזוי ובעייתי, והוא מקצוות החברה, הלא לכל חברה יש את הקצוות שלה, והקצוות נמדדות לפי המרכז.
פילוג והפרדה
בזיון התורה הנוראי התחיל להתגלגל ככדור שלג בחודשים האחרונים, החל מן המערכת המטונפת של בחירת הרבנים הראשיים לישראל, אשר הורידה לעיני כל העם את מעט הכבוד שעוד נשאר לה. נלוו למערכה זו התערבות עסקנים בזרוע גסה בכל ההליך. כשלנגד עיניהם עומד אך ורק דבר אחד ושמו "השתלטות".
והביזיון המשיך והמשיך. ירדנו והמשכנו לרדת עוד ועוד. וגם בחודש האחרון לבי הקרוע ששתת דם יחד עם המוני בית ישראל ההולכים שחוח אחרי מיטת רבנו הגדול מאור ישראל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. המשיך להתפלץ בראותי איך גם בעת הסתלק עמוד האש מתוך המחנה, לא בחלו עסקנים מסוימים ועשו מעשה פילוג והפרדה, ובשעת החימום אמרו לנפשם זה הזמן להשפיל ולהרים, ניסו לקבוע דפוס הנהגה לציבור תוך דריכה על גדולי ישראל. כמה כאב לי לשמוע את יושב-ראש התנועה הקדושה מזכיר בהספדו את המילה ספרדים ספרדים... מצד אחד הוא אומר שמרן הגרע"י זצוק"ל היה משה רבנו של הדור (דהיינו רבן של כל ישראל), ומצד שני הוא לא מפסיק לקשור אותו לספרדים. הנ"ל המשיך ביתר שאת בהספד הגדול במלאת השבעה למרן, ולא הפסיק לצעוק ולומר במשאו ספרדים וספרדים... ובתוך כל המון השומעים אמרתי לעצמי, למה באתי לכאן? כדי לדעת כמה בחורי ישיבות ספרדים יש? לדעת מה הספרדים שווים היום? או שבאתי לכאן כדי להתחזק.... דיברו על אחדות אבל שכחו שהמילה "אחדות" כוללת בתוכה את כל חלקי העם כולו. בנימה אישית אומר; שאני כיהודי ממוצא ספרדי הרגשתי לא בנוח עם הדברים, על אחת כמה וכמה אחינו מן המוצא האשכנזי שבאו לחלוק כבוד לגדול הדור ולא הרגישו בנוח...
ושוב במערכת הבחירות באלעד הדיבורים הגיעו לשיאים חדשים, אנחנו הספרדים ושוב... אנחנו הספרדים.... ושוב ושוב עד כי חדל למנות... והעיר הזאת שייכת לנו.... וכו' וכו'. ואני שואל בכאב עצום, מה עניין בחירת ראשות עיר שייכת לספרדים ואשכנזים, זה עיוות תפיסתי שאין דוגמתו. אדם צריך להימדד על-פי מעשיו ולא על-פי מוצאו. וכזה צריך להיות השיח הציבורי, ולא שיח עדתי אומלל, המנציח שנאה ותחרות לעולם. אוי לנו שאנשים המתיימרים להנהיג ציבורית מורידים את הציבור לדיוטות תחתונות כגון אלו.
עיוות גדול
איני בא מתוך מטרה לתקוף אישית. אני רוצה להסביר איך מתחנך לו דור על ברכי השנאה... ואביא כאן עוד דוגמאות שכל אחת מהן קשה מחברתה. אותו יושב-ראש תנועה במשאו באלעד מציב את מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א מול מרן הגרע"י זצ"ל ועושה מחלוקת ביניהם, וזאת במקום לבוא ולהסביר את המסר שלו, ולהתמקד במה המועמד שהוא מציב מסוגל לתת לבני העיר, הריהו ממשיך בדמגוגיה זולה ומתמקד שוב במסרים שליליים כגון העיר הזו שלנו... ובזאת הוא מנחיל לצאן מרעיתו ועדת השומעים שיעור מופלא בשנאה ובתחרות וניצוח, ובגרימת בידול מוחלט בין עדות וקבוצות. בואו ונבחן את הדברים לאור האמת והצדק! הלא כל ילד ובחור תם שהשתתף בעצרת הבחירות הזו, יוצא עם תובנה כדלהלן; להם יש את הגדולים שלהם, ולנו יש את הגדולים שלנו. ואין לך עיוות גדול מזה. כי באמת גדולי ישראל מייצגים את התורה הקדושה, את תורת ה' ששייכת לכלל ישראל, תורת האמת שציותה עלינו ואהבת את ה' אלהיך. "את" לרבות תלמידי חכמים מכל חוג ומגזר. את נושאי ארון התורה צריך לכבד בלי להסתכל מהו מוצאם.... דבריהם הדומים לגחלי אש מחייבים את כולנו באותה מדה, ולא משנה מאיזה מוצא אנחנו ולאיזה חוג הננו משתייכים.
אבל כשלא מחנכים בצורה זאת, אז התוצאות האיומות ממהרות לבא. ראו לדוגמה מה התחולל בנאום ההפסד של התנועה באלעד... נאמר שם על-ידי המתמודד המנוצח כי שלושים אחוז מהספרדים הצביעו למועמד המנצח... ואני שואל שוב אמירה זו לשם מה? היא רק תתן תחושת אכזבה בלב השומעים הנה גנבו לנו את הבחירות. עוד חמש שנים נחזיר את העיר לעצמנו. ובזאת השנאה תפרח ותגדל ביתר שאת ועוז, ואכן התוצאה מתבקשת מאליה, ולאחר שניות ספורות נשמעת באולם הקריאה "מות לבוגדים", עם קול תשואות של חלק מהקהל. ואני מזדעזע... אמירה כזו שייכת אולי בין סונים לשיעים אבל לא בין זרעם של אברהם יצחק ויעקב.
ועכשיו למנצחים... לא קול שמחה על הניצחון אני שומע אצלם, אלא את קול הצהלה על כשלון האחר אני שומע... שירת המה כרעו ונפלו מהדהדת לה בקול רם ובניגון... ומה יעשה הבן ולא יחטא בשנאת חינם.
נועם ואהבה
לא מגיע לילדינו הטהורים לגדול על ברכי השנאה. איך הגענו למצב נורא כזה בו הינך יכול לעצור כל ילד בריכוז חרדי והוא ידע לומר לך את שמות המתמודדים ולומר לך מי פסול ומי כשר... ואת דפוס ההתנהגות הזה הם סוחבים עמם לכל ימי חייהם.
חוסר הרצון להכיל את האחר פוגע בראש ובראשונה באדם עצמו הוא יהא ביקורתי ובלתי סובלני לבסוף גם כלפי סובביו ומכריו הקרובים ביותר. היצר הרע מסמא את עיניו של האדם, כי האדם יכול ללמוד כל יום הלכה יומית בספר חפץ חיים, אבל כשהוא מגיע לדבר על מי שהוא שונא הוא משתיק את מצפונו בזה שהוא אומר אותו אדם יצא מכלל "עמיתך", עליו מותר לדבר הוא רשע וכו' וכו', ועוד כהנה וכהנה תירוצי יצר הרע.
הבה נפסיק עם כל זה, נתחיל בחשיבה מחודשת, נאהב כל אדם באשר הוא. הרבי מקוצק זצ"ל פירש את מאמר רבותינו (ברכות נח, א ובתוספתא ובירושלמי בשינוי לשון וכן בב"ר כא, ב), "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". שלכאורה קשה מה שייכות יש בין פרצוף שונה לדעה שונה. אבל הרבי מקוצק פירש, כשם שאינך כועס כשאתה רואה אדם שאינו דומה לך במראהו החיצוני, כך אל תכעס ואל תקנא ואל תתחרה בו אם דעתו שונה....
רבותינו אמרו שבית שמאי ובית הלל לא נמנעו מלאכול זה אצל זה, ומלשאת אלו את בנותיו של אלו (יבמות יד, א ואילך), כי מחלוקתם הייתה רק תורה בלבד, לכן היא נתנה נועם ואהבה, כי בסופו של דבר זהו ויכוח שבו כל אחד שוטח את הבנתו באיזה צורה עלינו לעשות נחת רוח לריבונו של עולם. והשני שומע ומוסיף לקח. אבל כשאנו רואים אמירות קשות ונוראות מצד לצד, ותקיפת גדולי ישראל. אנו מבינים שמחלוקת כזו לא יוצאת מתורת ה' שהיא מקור חיים לעולם, אלא ממקומות קשים ואפלים המהווים מקור של הרס וחורבן. לעת כזאת על כולנו לעצור ולבחון את עצמנו ולזעוק מרה. לאן אנו הולכים? לחורבן בית שלישי? הבה ונתעשת כולנו פן יהיה מאוחר.
נמחל ונסלח איש לרעהו, וכל אחד מאתנו יוסיף בימים אלו באהבת הזולת, באהבת גדולי התורה עבדי ה' בכל מקום שהם, מכל חוג שהוא. כל אחד יאסוף את בני ביתו וידבר על אהבת הזולת וכבודו, על אהבת האדם באשר הוא אדם, כי בצלם אלהים עשה את האדם. ישים עצמו כשירים בפני מי שגדול ממנו. ישמע את דברי רבותיו, וימלא אחר דבריהם בהשקט ודומיה, בלי לומר מורי ורבי צודק והשיטה שלנו היא הנכונה. ובלא לתת ציונים כל שהם לאף רב בישראל. וה' ישפות שלום לנו, ובימינו תיוושע יהודה תשועת עולמים, ונזכה לביאת משיח צדקנו, שיאחד את כולנו ונעבוד את בוראנו שכם אחת, עבודה אחת, תמה וברה וזכה. אמן כן יהי רצון.
