רִצְפָּה בַּת אַיָּה

רִצְפָּה בַּת אַיָּה
עֶלֶט נְשָמָה מִתְעַלֶּפֶת
צָרַר יְגוֹנָהּ בַּשַּק
כִּסָּה פְּנֵי שְכִינָה עִוֶּרֶת
כְּרוּתַת כָּנָף עַל הַסֶּלַע.

בְּהַר הָעֲצָמוֹת הַמֵּתוֹת גַּם הַיּוֹם נִבְהֲלוּ פְּרִיחוֹת
שְכִינָה קִטַּעַת מְדַדָּה נִכְלֶמֶת
בַּפִּסְגָּה תַּחַת הַצּוּר כּוֹבֶשֶת פָּנִים וּמִתְבַּיֶּשֶת
כְּבַר יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים מֵאוֹת שָנִים.

בְּהַר הָעֲצָמוֹת הַמֵּתוֹת בּוֹכָה הָאֲדָמָה
כְּבָר יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים מֵאוֹת שָׁנִים
עַל שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַּת אַיָּה
אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל
וְעַל חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל
שֶׁנָּפְלוּ יַחַד וְהֵם הוּמְתוּ
בִּתְחִילַת קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים.

דוד מלך ישראל מלך נוקם ונוטר מצא דרך מקורית משלו לחסל כל אפשרות של מרד.

דוד מעלה בדל אפשרות בדבר קיום פוטנציאל של מרי אצל חמשת בני מיכל בת שאול המלך, שילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי, וכן גם אצל שני בני רצפה בת איה שילדה לשאול המלך.

שבריר של חשד, ששבעה ילדים בבית מיכל ובבית רצפה סופגים טינה כלפיו, מצדיק להבנתו "הערכית והמוסרית" של דוד המלך הוצאתם להורג ומניעת הבאתם לקבורה.

הגִּבורָה האמיתית שלי היא רצפה בת איה. כלביאה התמודדה לבדה מתחילת קציר חטים ועד נתך מים עליהם מן השמים כדי שהגופות לא תהיינה טרף לחיות בר - "לֹא נָתְנָה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׁדֶה לַיְלָה".¹

כלי נשקה של רצפה בת איה הוא השק איתו היא נאבקת מול עוצמת הרוע. מולה מתייצב איש הדמים, מי שזכה לשירי הקלס "דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם".

בטענה ששאול המלך בימיו פגע בכבודם של הגבעונים ופרע בהם ללא הצדקה, מבקש דוד להצטייר כמי שרוצה לעשות צדק עם השכנים הגבעונים. בדרך לפיוס איתם מוכן דוד להעניק להם שבעה ילדים מצאצאי שאול. כדי להשביע את יצר הנקם דוד פוקד לתת לגבעונים את שבעת ילדי מיכל ורצפה כדי שהם יוציאו אותם להורג, ואם אפשר ימנעו את הבאתם לקבורה.

שאלות מוסריות כמו מה אשמים שבעת הילדים, לא עולות בכלל על סדר היום של דוד מלך ישראל. מה שהנחה את דוד זה הצורך לחסל כל מי שחי ונושם עדין בבית שאול, שאולי עלול ברבות הימים לקרוא תגר על מעשיו ועל שלטונו. אם מדובר בשבעה ילדים, אז אין כל בעיה, נמצאה דרך להוציאם להורג.

לאיש הדמים הזה, האשם ברציחת שבעה ילדים חפים מפשע, שרים עד היום "דוד מלך ישראל חי וקיים".

לדוד - גונב התהילה מאלחנן בן יערי,² שחרף נפשו בקרב עם גולית והרגו - אנחנו שרים ומשוררים שירי קלס והודיה. על כך אני מצר.

אני מצר שבחומרי הלימוד, שמשרד החינוך טורח להנפיק לילדי ישראל אין התייחסות למידע "...וַיַּך אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרִי בֵּית הַלַּחְמִי אֶת גּוֹלְיַת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אוֹרְגִים" (שמואל ב , כ"א פסוק 19).