על ריגול ודמדומי האימפריה

בוקה ומבולקה בקהילה הבינלאומית. ארה"ב נתפסה כשמכנסייה מופשלים מטה. והנה הפתעה - הם מרגלים גם אחרי ידידיהם. מרקל נעלבה, הולנד מזעיף פנים, כך צריך כלפי חוץ כשכלפי פנים העובדות ידועות. כולם מרגלים אחרי כולם ואוי לנתפסים.

מאמר מיום 29.8.13 "ישראל – קדימות עליונה של הריגול הנגדי האמריקני" שפורסם ב"גלובס", מסתמך על פרסום ב"וושינגטון פוסט" שמתבסס על מסמך שנמסר להם מאדוארד סנואודן, עובד ה-NSA שערק לרוסיה, בו מוגדרת ישראל כ"מטרה עליונה למאמצי הריגול הנגדי של קהיליית המודיעין האמריקני".

אם "ניכנס לראש" האמריקני אז העילה לנ"ל ברורה ומיותר לפרט. מובן שישראל לא לבד. "אנשי מודיעין אמריקנים", כותב הוושינגטון פוסט, "מגלים עניין פעיל באויבים ובידידים גם יחד. מבצעי ריגול נגדי ממוקדים אסטרטגית במטרות בעלות קדימות – סין, רוסיה, אירן, קובה וישראל". אם כך, אנחנו בחברה טובה.

מנגד מואשמת ישראל ולא באופן פורמאלי על-ידי ה-FBI בריגול ומוגדרת על ידם כ"שירות מודיעין מאיים" שמפעיל בארה"ב "מערך ריגול היי-טק אגרסיבי" (פורסם ב-13.10.13 ב-IHLS האינטרנטי).

מיירטים גם ידידים

ריגול נגד מדינה ידידותית אינו בהכרח נגד היעד, הוא בעיקר בעד האינטרס של המפעיל. הריגול הוא סיכון מחושב של המדינה המפעילה והסיכון כדרכו גם עלול להתממש.

"ידע הוא כוח" קבע המדינאי-פילוסוף פרנסיס בייקון הבריטי ואיש לא מתווכח איתו על כך.

ארה"ב ואירופה אינן רואות עין בעין את שביל הזהב בניהול העולם ומן הסתם כל אחת מהן רוצה לראות את התממשות מדיניותה, השקפתה והשפעתה, אז נפגשים, דנים, מנסים לשכנע ומרגלים. אלה החיים וכך זה עובד.

המודיעין בסביבה משתנה ומאתגרת

אז מובן שהרעש אינו על כך שארה"ב מרגלת אלא על כך שהיא נתפסה, והיא נתפסה, כי מארג החשאיות של ארגוני המודיעין במאה ה-21 הולך ונפרם.

הפיתוח המואץ של הסיגנטיקה והתפתחות הסייבר ואיומיו המגוונים לצד עריקות של אנשי מפתח שאינם ממודרים די הצורך מציבים אתגרים קשים באבטחת המידע ומצריכים תכנון אינטנסיבי, מקדים, מסכל ומתריע - ומחייב את מעגל האבטחה של המודיעין להיות "מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה" כהגדרתו של קסיוס קליי המיתולוגי.

על-רקע זה יש לראות את פרשיות "ויקיליקס" שיירטו אלפי מסמכים חסויים שפורסמו על ידן בשם "חופש המידע" ואת פרשיית אדוארד סנואודן שפעל לדבריו מטעמי מצפון – "אני לא רוצה לחיות בחברה שעושה מעשים כאלה ובעולם שבו כל מה שאני עושה או אומר – נרשם" - אמר וערק לרוסים.

חוקים והסכמים

לכל מדינה חוקי ביטחון ופעילות סיכולית משלה. נתפס מרגל באוזן, מובא למשפט ונענש. אין בנמצא חוק בינלאומי שאוסר ריגול בין מדינות אבל יש הסכמים. בתום מלחמת העולם השנייה נחתם הסכם למניעת ריגול הדדי בין ארה"ב לבריטניה, אוסטרליה, ניו-זילנד וקנדה. הקאנצלרית מרקל דורשת מהנשיא אובמה לחתום על הסכם כזה.

הפרת הסכם שאוסר ריגול הדדי לא תביא את הנשיא אובמה לכלא לנדסברג אך סעיף מפורט של סנקציות בתוספת אובדן האמון והתערערות שיתוף הפעולה בין המדינות החיוני כל כך לאבטחת דמוקרטיות המערב הם סיבה מספקת לעמידה קפדנית במכלול סעיפי ההסכם. ולאמריקנים לא תהיה ברירה אחרת מלחתום על הסכם כזה.

אמריקה היום איננה אמריקה של המאה העשרים. השפעתה נחלשת והיא מאבדת אט-אט אך בהתמדה את ההגמוניה שלה לטובת הכוחות העולים ממזרח - רוסיה וסין. כך שהדבר האחרון שנחוץ לארה"ב הוא התערערות הברית עם מדינות אירופה.

ולסיכום - קרוב לוודאי שפרשיות הציתות והריגול היו מלובנות ונסגרות בחדרי חדרים אם ארה"ב הייתה משמרת את מעמדה כשוטר העולם ואין כמאמר החכם הסיני כי "עוצמת קריאות העורבים עומדת ביחס ישר לחומרת פצעי האריה" כדי להמחיש את דמדומי האימפריה הטובה הזאת על ציר הזמן של ההיסטוריה המתהווה.