נשיאות למכירה

במבט ראשון, קשה להבין מדוע בכלל עלתה שאלת גיוס תרומות בידי חברי כנסת לצורך התמודדות לנשיאות. הרי מליאת הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה, בסך-הכל 120 איש, ומי כמו חברי הכנסת מכיר את הבוחרים ונמצא איתם בקשר יום-יומי? חוץ מזה, לח"כים יש משכורת לגמרי לא רעה, תקציב הוצאות יפה, לשכה ועוזרים, אז בשביל מה שיצטרכו תרומות?

אלא שמחשבה נוספת מגלה את התשובה, והיא עגומה מאוד. גם הבחירות לנשיאות הן עסק של שתדלנות, לחצים, תעמולה ויחסי ציבור. הנשיא אמור להיות דמות מורמת-מעם, האדם שמייצג את כולנו, האיש שמעל לכל המחלוקות והעימותים. אך הוא כבר מזמן אינו כזה (ותודו על כך לשמעון פרס), וממילא גם בחירתו אינה כזאת.

בחירת הנשיא היא כידוע עניין פוליטי לכל דבר, ובפוליטיקה יש כלים שעולים כסף. הנה כמה דוגמאות פרי דמיוני הקודח, אבל תודו שהן נראות מציאותיות למדי:

• מועמד רוצה להראות שהוא נהנה מתמיכת הציבור. בשביל זה צריך שמישהו יערוך סקר ושמישהו ידאג להעביר אותו לתקשורת.

• מועמד רוצה להשיג את תמיכתו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, ומבקש לעשות זאת דרך שר החינוך ואיש מפלגתו, הרב שי פירון. הוא ישלח את נציגיו לראשי האוניברסיטאות, כדי שידברו עם פירון כדי שהוא ידבר עם לפיד.

• מועמד רוצה להשיג את תמיכת הסיעות החרדיות. הוא צריך מאכער, שמכיר את השמשים השולטים על דלתותיהם של חשובי הרבנים, כדי שיאפשרו לו להיכנס ולשוחח ואולי גם להצטלם.

• מועמד רוצה להשיג את תמיכתם של חברי כנסת מהליכוד. בשביל זה צריך להגיע לחשובים שבחברי מרכז המפלגה, וגם לצורך כך יש לשכור מישהו.

• מועמד רוצה ללכלך על מתחרהו, רחמנא ליצלן. הוא כמובן לא יעשה את זה בעצמו, אלא ישכור יחצ"ן שידאג לטפטף את המידע המתאים על האוזניים הנכונות.

בקיצור: רק תפעילו קצת את הדמיון ותגלו בשביל מה צריך כסף, והרבה. ומה שאולי עוד יותר מטריד מאשר עצם הצורך הזה, הוא המחשבה של המתמודדים-בכוח שאין שום בעיה בכך שיגייסו תרומות למטרות אלו. ונסביר מדוע.

תרומות לפוליטיקאים הן מציאות ידועה ורעה חולה. כבר דיברנו כאן על כך שראוי לבטל כמעט לחלוטין את אפשרות גיוס התרומות ולעבור למימון ממלכתי מלא של הפריימריז והבחירות לכנסת. אך כאשר מדובר בבחירות פנים-מפלגתיות וכלל-ארציות, עוד ניתן איכשהו להבין שמועמד יקדם עניינים של גורם זה או אחר, כי הרי הוא מייצג רק את עצמו ואת מפלגתו (שימו לב: "ניתן איכשהו להבין", לא להצדיק). אך כאשר מדובר בנשיא המדינה - האם ניתן להעלות על הדעת שהוא יהיה חייב טובה למאן דהוא?

תאמרו: לנשיא אין השפעה של ממש, אז מה הוא כבר יכול לתת בתמורה. זו טעות. ראו שוב את שמעון פרס, אשר יודע טוב מאוד לחבק יזמים ותעשיינים, ולאפשר להם להתחכך בשועי עולם בכל מיני ועידות גרנדיוזיות. עכשיו תארו לעצמכם שהנשיא יידע שהוא הגיע למשרתו בסיועו של פלוני, ויצטרך להחליט האם להעדיפו על פני אלמוני באירוע כלשהו. יש כאן לכל הפחות מראית עין של ניגוד עניינים, אם לא גרוע מכך.

מי שרוצה להיות נשיא המדינה וחושב שאין שום בעיה במצב הזה, אינו ראוי להיות נשיא המדינה. היינו רוצים שלפחות משרת הנשיא תהיה נקייה מהשפעות פסולות ומשיקולים זרים. זו כנראה דרישה מופרזת. אבל לכל הפחות, אל תשתינו מהמקפצה.