ההתנצלות שקיבל פרס משרון

ביום שישי (14.1.05), פחות מיממה לאחר הפיגוע הרצחני במחסום קרני בו נרצחו שישה מעובדי המסוף - המסוף שימש להזרמת סחורות אל הפלשתינים ומהם, הודיע ראש הממשלה, אריאל שרון, על הפסקת המגעים עם הפלשתינים בכלל ועם אבו מאזן בפרט. הודעת שרון ניתנה לאמצעי התקשורת בעיתוי רגיש במיוחד: ימים ספורים לאחר כניסת העבודה-מימד לממשלה.

מיותר כמעט לציין, כי שרון לא התייעץ עם שותפיו החדשים לקואליציה ולממשלה, ואף לא עם שותפו החדש-ישן, המשנה לראש הממשלה, ח"כ שמעון פרס. למוחרת, יום שבת, רואיין פרס לרשת ב'. הוא נשאל האם ידע, מבעוד מועד, על החלטת שרון, ובכלל האם התייעצו איתו. פרס השיב בשלילה, ולשאלת המראיין אמר כי לא ראה את ההודעה.

כל מי שמכיר את המערכת הפוליטית, רשאי היה לצפות ל"ברקים ורעמים", מצד פרס, בשל זאת שלא שותף בהחלטה כה חשובה. אחרי הכל: העבודה-מימד נכנסה כדי לקדם תהליך מדיני, שיכול להתבצע רק בדרך של הידברות עם הצד הפלשתיני ועם אבו מאזן בראשו; החלטה כה משמעותית - להפסיק את המגעים - מן הראוי שתדון ותובא להכרעה בקרב שרי הממשלה, או לפחות בקרב הקבינט המדיני-פוליטי; ואם לא בפורומים אלה - לפחות בקרב שרי/חברי המטבחון החדש שהקים שרון. אחרת, בשביל מה יש שותפות.

פרס הפתיע רבים וטובים, בשתיקתו הפעם. בטח את יריביו הפוליטיים. על הנסיבות שהובילו להתנהלותו השקטה הפעם, נודעו לי הפרטים הבאים:

כבר בבוקר יום שבת (15.1.05) שוחח יועצו של שרון, עו"ד דב ויסגלס, עם פרס. השיחה התקיימה בשליחותו של שרון. בשיחה זו, שהתקיימה באמתלה שיש צורך לעדכן את פרס בכל אותן שיחות שהתקיימו ביממה הקודמת עם מנהיגים רבים בחו"ל - כדי להסביר להם את החלטת שרון, ואת מניעיה, הביע ויסגלס, בשמו של שרון, את התנצלותו על "התקלה" שנפלה, בעצם אי-ההתייעצות עם פרס ואי-הכנתו מראש לכך.

פרס, שלא היה במיטבו בשל מחלת השפעת, החליט לעבור על כך לסדר היום, לאחר שקיבל הבטחה שדבר כזה לא יישנה. ביום א' כבר היה מפוייס, אולי בגלל בדיחה חדשה ששמע מויסגלס. גם אחדים משרי הממשלה העדיפו להתייחס לכך כאל תקלה, למרות שברי לכל כי שרון העמידם בפני עובדה מוגמרת. השר בלי תיק, חיים רמון, אמר שמדובר ב"חבלי לידה" של הממשלה החדשה ו... צריך להמשיך הלאה.

ובכל זאת, שרון הקפיד הפעם לעשות מקצה שיפורים. מן הסתם חשוב לו לשמור על יחסים תקינים ויחסי אמון עם פרס. בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני הסכים שרון לקבל את ההצעה של הפלשתינים: לחדש את המגעים הביטחוניים, בשלב זה לשם תיאום פריסת הכוחות בפאתי רצועת עזה. שרון, שימים ספורים קודם לכן הורה על ניתוק המגעים, וגרם להפעלת לחץ בינלאומי על אבו מאזן, השיג בשלב זה את מבוקשו, ובהזדמנות זו גם הפיס את דעתו של פרס.