מורשת בן-גוריון: עמידה בלחץ

ערב הכרזת העצמאות קיבל בן-גוריון אולטימטום ממזכיר המדינה האמריקני, הגנרל ג'ורג' מרשל, שהיה הפוליטיקאי הכריזמטי ביותר בארה"ב. מרשל תבע להימנע מהכרזת עצמאות, להסכים למשטר נאמנות של האו"ם, והזהיר את בן-גוריון שמלחמה עלולה לגרום לשואה יהודית שנייה. הוא הטיל אמברגו צבאי על האזור, כאשר בריטניה סיפקה נשק לערבים, ושקל הטלת עיצומים כלכליים על ישראל. מרשל טען שמלחמה בין ישראל לערבים תשבש את אספקת הנפט לארה"ב בתקופה של מתיחות בינלאומית.

בן-גוריון לא מצמץ. לדברי השגריר האמריקני הראשון בישראל, ג'יימס מקדונלד (My Mission in Israel, 1951, עמ' 49), "בן-גוריון הזהיר את טרומן ומרשל לבל יטעו בהנחה שאיומים יביאו לוויתור על גורמים החיוניים לעצמאות וביטחון ישראל".

ב-29 במאי 1949, לקראת סיום מלחמת העצמאות, העביר מקדונלד אולטימטום מהנשיא טרומן לבן-גוריון. "טרומן רואה בעמדת ישראל [דחיית שטחים-תמורת-שלום, סיפוח מערב ירושלים, סירוב לשיבת הפליטים ועידוד עלייה מסיבית] סכנה לשלום וביזוי החלטות עצרת האו"ם מ-29 בנובמבר [החלוקה] ו-11 בדצמבר 1948 [בנאום ירושלים ושיבת הפליטים]. הנשיא תבע ויתור ישראלי על שטחים שנכבשו במלחמה [40% מעבר לגבולות החלוקה] וויתור מוחשי בסוגיית הפליטים כצעד לקראת הסדר. המסר כלל איום להערכה מחודשת של יחסי ארה"ב-ישראל" (שם, עמ' 181).

תגובת בן-גוריון הייתה נחושה, למרות משאביו הדלים: "איגרת טרומן אינה מציאותית והוגנת, ומתעלמת מחוסר הרלוונטיות של תוכנית החלוקה שנרמסה על-ידי הפלישה הערבית... האם ארה"ב תבוא לעזרתנו אם נותקף שוב? ארה"ב מעצמה וישראל מדינה קטנה העלולה להיות מובסת, אך לא תתאבד" (שם, עמ' 182).

"מועצת הביטחון אישרה שתי החלטות [בתמיכת ארה"ב] המאיימות בסנקציות על ישראל אם לא תיסוג [מהנגב הכבוש]". אך בן-גוריון קרא תגר: "ישראל הותקפה על-ידי שש מדינות ערביות ושומרת לעצמה את זכות ההגנה העצמית, גם אם עלולה להיות מנוצחת" (שם, עמ' 121)... "ישראל לא תוותר במועצת הביטחון על שטחים שזכתה בשדה הקרב" (שם, עמ' 86).

כתוצאה מנחישות בן-גוריון, "התבצע חשבון-נפש בוושינגטון... וושינגטון נסוגה מהטון הקשוח של איגרת טרומן... המשבר עבר" (שם, עמ' 184). ישראל התקבלה לאו"ם למרות התנגדותה הסוחפת לתביעות ארה"ב והאו"ם בנושאי שטחים, ירושלים ופליטים. מזכיר המדינה, ג'ון פוסטר דאלאס, שהיה חבר במשלחת ארה"ב לאו"ם ב-1949, הודה שהחלטת החלוקה ו"תוכנית ברנדוט" האנטי-ישראלית היו בלתי-ראויות ושארה"ב המעיטה בהערכת השריר והנחישות של ישראל. הרמטכ"ל האמריקני, עומאר בראדלי, אף הציע לשדרג את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ישראל.

בן-גוריון הבין שעמידה בלחץ היא חלק בלתי-נפרד מההיסטוריה היהודית ותנאי-מוקדם לעצמאות וצמיחה ארוכת-טווח. לעומת זאת, רפיסות מחריפה את הלחץ ומאיימת להפוך את ישראל מנכס לנטל אסטרטגי. ביום סגריר ארה"ב מעדיפה בעלת-ברית מתריסה ולא כנועה.