הכרה הדדית כתנאי יסוד בהסכם

הכרה הדדית כתנאי יסוד להסכם


נחום ברנע מספר בידיעות אחרונות שאתמול, בוועידת סבן, שלף השר בדימוס מרידור IPHONE והקרין לסובבים אותו את יאסר עראפת ממלמל משהו על המדינה היהודית שתחיה לצדה של המדינה הפלשתינית - איזה מזל שמרידור אינו שר יותר.




▪ ▪ ▪
מהו הסכם? הסכם הוא פיסת נייר ותו לא המסדיר יחסים בין צדדים. ומהו הסכם שלום, הסכם שלום הוא פיסת נייר המסדיר יחסים בין אויבים, אשר רגע לפני החתימה היו מוכנים להרוג אלו את אלו. וכיצד יכולה פיסת נייר להפוך אויבים לאוהבים? אז זהו שלא, פיסת נייר לא יכולה להפוך אויבים לאוהבים, אלא אם היא: א) יורדת לשורש הסכסוך ב) מגדירה תהליך בונה אמון אשך מאפשר לצדדים לבקר את הכוונות והמעשים בשנים שלאחר כריתת ההסכם, לאור תכני ההסכם ורוחו ג) מגובה במערכת שלמה של אבני דרך ובטחונות בצדן.

איך אנו חותמים על הסכמים? אנו פותחים בסדרת "הואילים" המסבירים את הרציו של ההסכם, את מטרתו ואת יסודותיו, מהם ניתן להבין את רוח ההסכם ואת שורשיו, ותמיד נקפיד שה"הואילים" יהיו חלק בלתי נפרד מההסכם, ולעתים אף סעיפי יסוד בו. ומדוע כך נעשה? אנו יודעים שמערכות המשפט בארץ ובעולם נעשות הרבה יותר אקטיביסטיות, ואפילו ללא אקטיביזם שיפוטי, נוצרים עם השנים פערים בין הצדדים, אשר לא מקבלים מענה בסעיפי הסכם ואז יחפשו הגורמים השופטים את הסעיפים המביעים את רוח ההסכם, המביעים את כוונת הצדדים בעת חתימתו ועל-פי אותם סעיפים ישפטו במחלוקת.

סעיף יסוד בהסכם

איך אם כן צריך להיפתח ההסכם בינינו לבין הרשות הפלשתינית? הוא חייב להיפתח (בערך) כך: הואיל וטרם חתימתו של הסכם זה היה סכסוך בין מדינת שראל ובין הרשות הפלשתינית על האדמות שממערב לירדן. והואיל שברקע הסכסוך הייתה הבנה של מדינת ישראל שממערב לירדן יש מקום למדינה אחת, יהודית. והואיל שמן הצד הערבי הייתה הבנה שממערב לירדן יש מקום למדינה אחת, ערבית והואיל שעם השנים וסכסוך הדמים השתנתה ההבנה הזו על-ידי הצדדים, והבשילה לקראת הסכמה על קיומן הבטוח, תוך הכרה הדדית של שתי מדינות, האחת יהודית והאחת ערבית על אדמות ארץ ישראל כאמור בהסכם זה. והואיל והצדדים מסכימים שההכרה ההדדית של הערבים במדינת היהודים - ישראל, ושל היהודים במדינה הערבית - פלשתין היא סעיף יסוד בהסכם זה באו הצדדים על החתום... ובהעדרו של כזו הסכמה או דומה לה, נבין אנו, יבין העולם, ובעיקר יבינו שכניניו ממזרח, שההסכם נחתם עם רשות ציונית קיקיונית וזמנית, ההסתה תימשך, החמאס ירים ראש, והנה לנו עוד גבול חמאס או גבול חיזבאללה גם לאורכה של כל המדינה ממזרח באופן המאיים על כל התשתיות האסטרטגיות של המדינה.

ההכרה הברורה והמובהקת של השלטון הערבי ביו"ש במדינת ישראל, ומדינת היהודים שתבהיר גם לצד השני ולכל העולם כי עליית שלטון ערבי במדינה הערבית שתוקם, השולל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית, תהווה הפרת יסוד גסה של הסכם השלום, ותהווה קאזוס בלי (עילת מלחמה) מיידית וללא התראה מוקדמת על-מנת להחזיר מצב לקדמותו, דבר שיחייב את העולם למנוע בחירות דמוקרטיות במדינה הערבית שתוקם, למשך עשרות שנים, עד אשר יובטח שרצון העם אינו בשלטון מוסלמי קיצוני, אשר במקום לדאוג לרווחת התושבים יחמש את המדינה שנולדה בטילים במטרה לחסל את מדנית ישראל. וניתן רק לתמוה איך שר בכיר במדינת ישראל (לשמחתי בדימוס) מוכן לוותר על יסוד כה ברור ומובן, למכור את מדינת ישראל למערב ולערב בנזיד עדשים, לשלוף בפני עיתונאים IPHONE ולהקרין להם את יאסר עראפת ממלמל משהו על המדינה היהודית שתחיה לצדה של המדינה הפלשתינית - וזאת תוך שהוא מתעלם מהצורך הקיומי שבהכרה הדדית בתוך ההסכם וכסעיפי יסוד בו, שהפרתם היא כאמור יהוו עילת מלחמה ללא כל התראה מוקדמת.