מנחם גדל בצפון אפריקה, בעיר הגדולה, בן למשפחה יהודית מיוחדת, אביו היה מנהל בית ספר גדול, ואימו עקרת בית. היו לו שבעה אחים. החינוך בבית של מנחם היה מעל הכול, הוא תמיד היה ילד מוצלח, הבריק בכל תחום.
לכולם היה ברור שעם סיום לימודיו הוא ילך ללמוד באוניברסיטה. וכך היה, הוא התקבל לאוניברסיטה ידועת שם לשתי מחלקות, למחלקה למשפטים ולמחלקה למנהל עסקים. הבחירה הייתה עבורו קשה שכן מנחם נמשך לשני התחומים מאד. הוא ידע שיש לו את האמביציה וגם את הפוטנציאל להיות פרקליט מצליח מאד אם רק יבחר בתחום המשפטי, הוא האמין בעצמו והסביבה האמינה בו, עד כדי כך שחשב אף להיות יום אחד יועץ משפטי לממשלה או אפילו שופט עליון.
מאידך הוא ידע שאם יבחר בקריירה עסקית הוא יצליח לא פחות ביחס לעולם המשפט, כלומר די היה ברור לו שהוא יהיה איש עשיר מאד.
מנחם בחר ללמוד מנהל עסקים, הוא סיים את התואר בהצטיינות יתרה התקבל לעבוד בקרן הון סיכון גדולה ומאז, הוא לא הפסיק להצליח. הוא התקדם בחברה, רכש מניות והתעשר. הוא השקיע בכמה מיזמים מוצלחים והרוויח משנה לשנה הון עצום. מנחם ומשפחתו התעשרו והיו מבין עשירי התפוצות.
מנחם ומשפחתו תמיד זכרו את שורשיהם היהודיים ועל כן החליטו כי הם יתרמו לקרן מיוחדת מארץ ישראל, אשר פנתה אליהם וביקשה, שישקיעו במטרה נעלה של גאולת ארץ ישראל, הקרן הייתה רוכשת קרקעות ומאפשרת לאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל לבנות ערים, כפרים ולנטוע יערות.
מנחם, חזר ובקש מספר פעמים את נציג הקרן, ששמה היה "הקרן הקיימת לישראל", שתרומתו ותרומת משפחתו תיועד למשפחות יהודיות אשר בחרו להתגורר בארץ ישראל, "זה המעט שאנו יכולים לעשות לבניינה של מדינת היהודים", אמר. מנחם גם אמר שאם כך יהיה הוא יפנה עוד הרבה תרומות לקרן הקיימת לישראל.
לימים, משפחתו של מנחם בגרה, ילדיו רצו להגשים את חלומו הוא, ועלו לארץ ישראל. הם תרמו רבות ועזרו לפיתוחה של הארץ ותמיד התגאו באביהם שלא זכה לעלות לארץ ונפטר בניכר.
הנכד של מנחם, אשר שמע כל כך הרבה סיפורים על הסבא שלו ועל הקרן המיוחדת לה תרם כספים, קרא היום בעיתון שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שהקרן לא תוכל להציע למכירה קרקעות רק ליהודים. נכדו של מנחם היה ממש נסער, הרי סבא שלו תרם את תרומתו וכך גם רבים מחבריו, בידיעה שהקרן תגשים את רצונם ותממש השימוש בקרקעות רק לתושבים יהודיים.
נכדו של מנחם טען כי ממשלת ישראל אינה רשאית לנהוג שלא בשוויוניות כלפי אזרחיה בכל מה שנוגע לקרקעות המדינה, או מנהל מקרקעי ישראל, ליהודים ולערבים אזרחי המדינה, אולם קרקעות הקרן שאינם מרובות, חייבות לממש את צוואת התורמים ולהימכר ליהודים בלבד, שכן לאורך זמן, אם אנחנו רוצים במדינה יהודית בסופו של דבר, צריך לשמור על קרקעות אלה בעיקר.
תמיד עניין אותי בסיפור של מנחם, מה היה קורה אם היה בוחר בלימודי המשפט וכך בעקבותיו היו הולכים גם בניו ונכדיו, ייתכן שנכדו אפילו היה מצליח כל כך והופך ליועץ המשפטי לממשלה.
האם הוא היה מאפשר לממש קרקעות שנרכשו על-ידי משפחתו לצורך ולייעוד מסוים, לטובת ייעוד אחר?
אין קשר בין אפלייתו של הציבור הערבי במדינת ישראל למניעת רכישת קרקעות הקרן הקיימת, מדינת ישראל מחוייבת לכל אזרחיה וצריכה לדאוג לצמצם פערים ולנהוג בשיוויון, ויש הרבה מה לעשות לפני שפונים לקרקעות שנרכשו בסוג של קניין רוחני בדמות אדמות למשפחות יהודיות דרך הקרן הקיימת.
תמיד רצוי לבדוק, האם מה שאנו קוראים לו נאורות, לא עלול או עשוי להשיל מאתנו היהודים המתגוררים במדינת היהודים שיש רק אחת, את עצם קיומה של מדינה יהודית בסופו של יום או עידן. ועם ישראל חי.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
