המכורים לחדשות

לישראלי המצוי יש בעיה קשה של התמכרות. הוא מכור לחדשות. כמו כל מכור, הישראלי מגדיל את המינון של סם החדשות מפעם לפעם.
פעם הוא שמע חדשות כל יום. המינון גדל לשמיעת חדשות כל שעה, ולאחרונה כבר לאחר חצי שעה עיניו של הישראלי מזוגגות בצפיה לעוד מנת סם חדשות.

הישראלי המסומם לא מסתפק בסרסורי החדשות של הרדיו, הוא מחפש את סם החדשות בכל מקום ומכל ספק. לא משנה לו המקור. בעיתון, בטלוויזיה ובאינטרנט. בין הזמנים של החדשות הוא מקשיב לפרשנים, דורש עוד ועוד מאותו סם.

סרסורי החדשות בתקשורת ממהרים לגזור לעצמם רווחים. הם מנצלים את הישראלי המסכן טרוט העיניים המתפתל בתחינה נואשת לעוד מנת סם חדשות, ודורשים ממנו לשלם במטבע קשה של צפיה ושמיעת פרסומות השוטפות ומטביעות את מעט התאים ההגיוניים שנשארו במוחו.

ככול שהישראלי מתמכר יותר, כך הם מגדילים גם את התשלום. תחילה היו אלו כמה שניות של פרסומת, עם הזמן הסכום הלך וגדל. היום כאשר הישראלי פותח את הטלוויזיה או הרדיו בציפיה לדקירת המזרק הראשונה – שאות הפתיחה של החדשות מסמל, הוא נאלץ לשלם בהאזנה וצפיה ל-5 עד 10 דקות של פרסומת ההורסת כל תא אפור והופכת אותו לעיסה דביקה של מוצרים שאין לנו כל שימוש בהם. בערוצים המסחריים כבר לא סופרים את דקות הפרסומת אלא את הדקות המעטות של תוכניות (שברובן גם הן זבל) בין הפרסומות.

כאשר הוא לוקח ביד את העיתון הכבד, קורצת לו כותרת שמנה ומפתה בעמוד הראשון, אך הוא חייב לדפדף דרך עמודים רבים של פרסומות כדי להגיע לידיעה עצמה, ולשאוף אותה לריאותיו.

לא רק המכורים עצמם סובלים. בני המשפחה של המכורים שמנסים לברוח מהפרסומות לערי המקלט של קול המוזיקה, או לדיסק המוזיקה במכונית מקבלים על הראש מג'אנקי היושב לידם במכונית המפחד שהם לא יחזרו לתחנת החדשות בזמן.

כל מי שעדיין נותרו לו כמה תאים אפורים בריאים, חייב לדרוש חקיקה מחמירה נגד הסרסורים הפושעים בתקשורת. המשטרה חייבת להקים מחלקה חדשה שתלחם בפשעי הפרסום וליזום מלחמת חרמה בתאגידי הפשע - חברות הפרסום, ובסרסורי התקשורת שלהן. חייבים להעלות על הכוונת לא רק את הפושעים הכבדים, אלא גם את הפושע הקטן בגלי צה"ל המטרטר 'פרומו' ואותות תחנה ארוכים לפני כל מהדורת חדשות.

באותה הזדמנות כדאי גם להלחם בתאוות הפרסום של כל העוסקים ביצירת המוצר התקשורתי הממכר. אין צורך לשמוע רשימה ארוכה של טכנאי קול, לראות את שמה של עוזרת משנית לסידור פרחים על שולחן עורך החדשות.

רבותי מלכי התקשורת, מוטב שתשלמו להם משכורות נאותות ולא תפצו אותם על חשבוננו ברעש פרסומי חסר ערך.

במחלה הזו של רעש לפני ואחרי החדשות נדבק אפילו קול המוזיקה, שהיה עיר המקלט לבורחים מהפרסומת. באין להם סם פרסומת למכור, הם מנצלים את הדקות המעטות של הקשבה דרוכה של הישראלי המכור המחכה לחדשות, כדי לפרסם תוכניות עתידיות.

די, נמאס לנו הרעש המתמיד הזה של פרסומות.