החלטת בית המשפט העליון לדחות את עתירת שש אוניברסיטאות (למעט בר-אילן) נגד ההכרה באוניברסיטת אריאל נגעה בעיקר בענייני סמכות. ההכרזה, נאמר, הייתה סבירה ונעשתה בשקיפות לאורך שנים תוך כדי עמידה בסטנדרטים אקדמיים ומדעיים ברורים. פרופ'
מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), האחראית לתקציב ההשכלה הגבוהה, הוביל את ההתנגדות. לכאורה, מנימוקים ענייניים, כלכליים, פגיעה בהשכלה הגבוהה ושאר ירקות. הממסד האקדמי ברובו אינו אוהב מתחרים, גם לא גיוון. "חופש אקדמי" אין עניינו פלורליזם, שוק דעות נרחב, אלא מתן זכות חד-צדדית למרצים משמאל לשטוח את משנתם הפוליטית כמחקר מדעי.
רק לאחרונה שמענו על דחיית ההצעה להעניק לחתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, בשל דעותיו הפוליטיות השמרניות. יש סיכוי שבניגוד לממסד האקדמי הוותיק, אוניברסיטת אריאל תיתן מקום גם לחוקרים בעלי עמדות ציוניות שמרניות.
מתחת לפני השטח רחשה הטרוניה של האליטה הישנה, האוחזת בקרני המזבח ונלחמת נגד הנורמליזציה של אריאל כסמל לטבעיות המעמד של יהודה ושומרון בחברה הישראלית. מובן שהטענה הפוליטית הוסוותה בטענות על פרוצדורה, אבל לא לחינם הצטרפה תנועת
שלום עכשיו לעתירה.
יש סמליות רבה בעובדה שמוביל ההתנגדות היה יו"ר ות"ת. ביהמ"ש ציין כי ות"ת הוקמה בהחלטת ממשלה ב-6 ביוני 1977. התאריך אינו תמים. הבחירות לכנסת התשיעית נערכו ב-17 במאי. כחודש לאחר מכן הושבעו לראשונה מנחם בגין וממשלת ה"מהפך". אחרי עשרות שנות שלטון, איבד השמאל את השלטון. בין יום הבחירות להשבעת הממשלה, בהיותם בממשלת מעבר, הקימו המפא"יניקים את ות"ת. החשש היה מפני שינוי מאזן הכוחות הפוליטי החד-צדדי באקדמיה. ות"ת הייתה אחת הדרכים להותיר על-כנה את ההגמוניה של השמאל בממסד האקדמי.
גם ההפחדות של חרם אקדמי והלחץ ההיסטרי להיכנע לאיחוד האירופי ביחס לתוכנית הורייזן 2020, קשורים בהכרה באוניברסיטת אריאל. בדיון הממשלתי בנוגע להסכם זומן מנואל טרכטנברג "שהציג לשרים תסריט בלהות" באשר למשמעויות אי החתימה. גורמים באקדמיה חלקו נחרצות על עמדת טרכטנברג וכרכו אותה עם אידיאולוגיה פוליטית מסוימת.
מאז ההכרזה על אריאל כאוניברסיטה מפיצים גורמים בעלי עניין פוליטי ואידיאולוגי רעל תקשורתי המציג את אריאל כאשמה בעיצומים ובחרמות של אירופה נגדנו. אחד הכותבים הקבועים הוא
נחום ברנע מ"ידיעות", שלא מחמיץ שום הזדמנות לחבוט בשר החינוך לשעבר,
גדעון סער, על שהוביל להחלטה ההיסטורית. כדרכו, מייחס ברנע לסער שיקולי אתנן זונה ומחיר כלב, רצון לזכות בלב מצביעי הליכוד, ולא, חלילה, שיקולים עניינים, מקצועיים, או, הס מלהזכיר, ציוניים.
לאחרונה קיבלתי מהאוניברסיטה העברית את רשימת החברים בוועד הפועל של האוניברסיטה. בין החברים מצאתי, הפלא ופלא, את "מר נחום ברנע". האוניברסיטה העברית עמדה בראש העותרים נגד ההכרה באוניברסיטת אריאל; נחום ברנע חבר בגוף החשוב ביותר של האוניברסיטה העברית, ומשם הוא מייחס לאחרים שיקולים זרים בנוגע להחלטה שהאוניברסיטה העברית היא ממובילי המתנגדים לה.
|
|
|
|
 התינוק ישו. "פלשתיני" [צילום: AP]
|
השבוע ציינו ברחבי העולם הנוצרי את חג המולד. במיסה המרכזית בבית לחם אמר יו"ר הרשות הפלשתיני, מחמוד עבאס: "בבית לחם, לפני 2,000 שנה, נולד ישו, פלשתיני שהביא את הבשורה והפך מורה דרך למיליונים בעולם". שדה מאבק עיקרי של הפלשתינים הוא הזיכרון ההיסטורי. עוד בראשיתה החלה הרשות הפלשתינית במחיקת ההיסטוריה היהודית והמרתה ב"היסטוריה פלשתינית".
האתר "מבט לתקשורת פלשתינית" מביא תיעוד רב בנושא. בדצמבר 1998 דיווח ה עיתון "אל־איאם" על-כנס היסטוריונים שבו קרא ד"ר יוסוף אל־זאמלי, "לפעול לכתיבת ההיסטוריה של פלשתין ולא לאפשר למושתלים [הזרים] ולאויבים לעוות אותה ולשחק בה, ו[בכך] לתת לגיטימציה להימצאות היהודים על האדמה הזו... אבו עמר (מרצה להיסטוריה) הבהיר כי... אין קשר בין הדור הקדום של היהודים לבין הדור החדש".
במאי השנה פירסם עיתון הרשות, "אל־חיאת אל־ג'דידה", כי "חג הפסחא הוא חג ללאומיות הפלשתינית, משום שישו הוא כנעני פלשתיני; תחייתו מן המתים משקפת את הנרטיב הפלשתיני". האחראי למו"מ מטעם הרשות, סאיב עריקאת, אמר לפני שנה כי ישו היה "השאהיד הראשון של פלשתין". עוד פירסם עיתון הרשות בנובמבר 2005: "אל לנו לשכוח כי המשיח [ישו] הוא פלשתיני, בנה של מרים הפלשתינית".
כמעט השתכנעתי. אבל אז פתחתי תנ"ך וברית חדשה, ולא מצאתי ולוּ פעם את המילה "פלשתין". מצאתי "ארץ ישראל", והבטחות אלוהיות לאינסוף של הארץ הזאת רק לעם ישראל. השם "פלשתינה" ניתן ליהודה, אחרי מרד בר־כוכבא, שעה שהרומאים ביקשו לנתק את הזיקה של היהודים המרדנים לארצם. הם בחרו בשמם של הפלשתים, גויי הים שנעלמו מאות שנים קודם לכן.
מילא הרשות הפלשתינית מניחה שאזרחיה לא יפתחו תנ"ך לעולם. אבל השקר הזה נפוץ בעולם ואצלנו עוזרים להפצתו. במארס 2012 התקיימה בבית לחם ועידה נוצרית בינלאומית שכותרתה הייתה "ישו במחסום". מארגניה הפכו את הפלשתיני לישו הנצלב שוב בידי היהודים. המחסומים הם דרך הייסורים שהישראלים מעבירים בה את השיות הפלשתיניות התמימות.
אבל ישו היה יהודי גלילי, שומר תורה ומצוות שמת כיהודי על הצלב כיהודים אחרים באותה תקופה. תרגום המקרא בארמית מהמאה הראשונה, מתרגם בעקביות את המילה "תָּלָה" ("ואת שר האופים תלה". בראשית מ', כב') כ"צָלַב".
חוקר הנצרות הגדול, דוד פלוסר, הראה כי צורת השם Yésus המופיעה בנוסח היווני של האוונגליונים היא המקבילה הרגילה בתרגום השבעים לשם המקראי "יהושע". בסוף ימי הבית השני נבלעה הה"א וביטאו את השם "ישוע" (כמו המעבר מיהונתן ליונתן). הצורה "ישו" היא קיצור נוסף המתועד במקורות יהודיים מוקדמים, ופלוסר קובע כמעט בוודאות שהקיצור משקף את ההגייה הגלילית במאה הראשונה לספירה. אני שב וממליץ על ספרו החשוב של פלוסר, "ישו", להבנת שורשיו היהודיים של ישו ולצורך ביעור דעות קדומות ביחס לדמותו ההיסטורית.
|
|
תפוס כינוי יחודי
המערכות מקצרות את שרשרת ההשמדה 
