אתמול האזנתי להספדו של אמנון דנקנר לאפרים קישון בגלי צה"ל, הרבה דברי טעם נאמרו בשעת ערב מאוחרת, דברים שראוי שיאמרו בקול ויזכו לתפוצה מירבית למען זכרו של אפרים קישון ז"ל ולמען הדורות הבאים.
על אותו אדם שהיה הראשון שזיהה את דחיקת התרבות השונה שהגיע אל ארץ ישראל. על אותו אדם שהקדים וסימל את הישראלי שלא נודף ריחות של ערימת חציר ומדי צה"ל מיוזעים.
על אותו אדם שבשם האומנות קרא לנו לשמור על מה שיש לנו ולא לפגוע בעצמנו. על אותו אדם שאילולא היה, לא היה לנו את סאלאח שבתי והשוטר אזולאי.
על אותו אדם שלא פחד מהמילייה התרבותי השמרני והסגור שמחק כל מי שלא חשב כמותו. על אותו אדם שהגדיל ועשה כדי לחבר בכתיבתו את פיסות הגלות שנוצרו מכור ההיתוך.
על אותו אדם שאמר בכל מה שייצר: אפשריים כי שונים, כל היהודים שעלו למדינה זו ואין טאבו לאיש על הגדרת הישראליות ועל הגדרות התרבות. כולנו אפשריים כי שונים, הרבה בגלל מי שידע לחבר מה שאנחנו בטוחים שלא ניתן.
יהי זכרו ברוך.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
