יקום האחד שלא התרגז בחודשים האחרונים מהגזרה של העלאת תערפי הקישוריות של החברות הסלולריות, מניסיון גביית דמי אבטחה ברשתות הגדולות, מהעלאת מחירי המלפפונים, מהעלאת הקרובה של מחירי חבילות הבסיס של "יס" ו"הוט", ומעוד עשרות עוולות שנעשו לכל אחד מאיתנו. מי מאיתנו לא רצה בחודשים האחרונים לצאת למרד צרכנים כנגד החברות? אני מאמינה שכל אחד מאיתנו רצה לצאת ולזעוק, איים שיפסיק את המנוי או הקניות, אבל בסופו של דבר הרים ידיים והמשיך בשיגרה כאילו כלום לא קרה.
נשאלת השאלה למה הישראלים נמנעים לצאת למרד כנגד החברות שעושות להם עוול?
הישראלים הם צרכנים שיודעים לקטר, לנדנד, להתבכיין ותמיד חושבים שמגיע להם הכול, אך שזה מגיע לכיס האישי הם נוטים להרים ידיים, לוותר ולא לעשות כלום.
בארץ, לצערי, אין תודעה צרכנית גבוהה. הצרכנים הישראלים במקום לעזור לעצמם, עוזרים לבעלי החברות להגדיל את חשבון הבנק שלהם ולהיות יותר עשרים. הצרכנים הישראלים מתנהגים כ"שבויים" של החברות ולא מנצלים את כוח הקניה הגדול שיש ברשותם, כוח שבלעדיו החברות הללו יפשטו את הרגל.
מסתבר שרק מגזר אחד במדינת ישראל מחזיק כוח רב ויודע לנצלו למען מרד צרכנים, זהו המגזר הדתי-חרדי. בכל פעם שהמגזר הזה מרגיש שנעשה לו עוול הוא יוצא וזועק את כאבו, ללא פחד ועם עמוד שדרה חזק. כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה: האחת מרד צרכנים נגד תנובה.
בעקבות התבטאות מנכ"ל תנובה, רייכמן אריק, על המתנחלים, מועצת יש"ע החליטה להחרים את מוצרי תנובה, וזאת עד שהמנכ"ל יתנצל. ואכן המנכ"ל התנצל והאיום הוסר. מרד נוסף שנעשה על-ידי המגזר דתי-חרדי הוא נגד חברת תמרוקים שהפרסומות שלה לסבון עם השחקנית שרה ג'סיקה פרקר נראתה פרובוקטיבית מדי. טלפון אחד לחברה, והצהרה שאם לא תשתנה הפרסומת יופעל מרד צרכני נגד החברה, עשו את שלהם. הפרסומת השתנתה, מגופה של פארקר, הנראית בשלטים כשהיא שוכבת וכתפיה חשופות, לפרסומת פחות חושפנית.
בימים אלו מתנהל חרם רבנים האוסר על המגזר הדתי לקנות בחנויות הפועלות בשבת, מרד הנקרא "המאבק למען השבת" אני מאמינה כי גם חרם זה יצליח, ולא מעט חנויות לא יפתחו את שעריהן ביום שבת. אגב, המשביר החדש כבר שוקל לסגור סניפים בשבת. וממש היום התבשרנו שהדתיים איימו להסיר את הכשרות, ועסקי המזון בטרמינל החדש קיבלו הוראה לסגור את שעריהם בשבתות ובחגים.
נשאלת השאלה איך קבוצה קטנה מצליחה להפחיד את החברות הגדולות, וגורמת להם להתקפל ולהתנצל ובמקרים מסוימים גם להוריד מחירים. למה לנו זה לא מצליח?
אני חושבת שאולי אין לנו חוט שידרה מספיק חזק שאנו יכולים לבטוח בו ולהישען עליו כדי שנוכל לקיים מרד צרכנים משמעותי. אולי אנחנו צריכים ללמוד משהוא ממגזר הדתי-חרדי שמחליט ועושה, אצלנו רק מקטרים, בוכים ולבסוף משלמים.
אנחנו צרכנים שנכנעים בקלות. המחשבה שעלייה של 10 או 20 שקלים הם לא" ביג דיל" גורמת לנו להיות אפטיים ולא לצאת למרד צרכנים. לצערי, זו מחשבה מוטעית. אם נעשה חשבון פשוט נגלה שאנחנו משלמים אלפי שקלים בשנה בגלל הוויתורים הקטנים לחברות המסחריות, שמרוויחות על גבינו מיליונים.
בארצות הברית, עליה של סנט אחד גורמת למרד צרכני ענק שבסופו של דבר גורם לחברות להוריד מחירים. האמריקנים הבינו מזמן את מה שאנחנו לא מבינים: לכסף שלנו יש כוח קניה עצום, כוח שבלעדיו החברות פשוט לא שוות כלום.
מסקנות: הכוח והכסף נמצאים אצלנו הצרכנים, אז בואו נתחיל לנצל אותו. בפעם הבאה שמנכ"ל קלאב-מארקט ירצה שנשלם דמי אבטחה, פשוט נשאיר לו את העגלות המלאות מוצרים בקופות, לחברות הסלולרי נראה שאפשר לחיות גם ללא הטלפונים הניידים ולדבר בטלפון קווי, ובלי מלפפונים אפשר לחיות גם יותר משבוע...
האימרה השגורה: "פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים", לא חייבת להתקיים. בואו נוכיח לכל החברות ונותני השירותים את ההפך.
_____________________
הכותבת היא מנכ"לית משרד: שירון - יחסי ציבור
