היה זה לפני כשבועיים, עת הוזמנתי על-ידי חבר יקר לערב על נושא מעניין בנומרולוגיה. למעט חברי, לא הכרתי אף אחד מהמשתתפים. יהיה מעניין, חשבתי לעצמי. בין שאר הנוכחים הייתה אישה, נחמדה, דעתנית וחדת לשון בשם ציפי. כאשר היא אמרה את דבריה, הרגשתי שמשהו חסר לי באנרגיה של דבריה. פניתי אליה ושאלתיה: "מה היה שמך בלידתך? מה רשום בתעודת הזהות שלך? האם ציפי או ציפורה?". "ציפורה" היא משיבה לי, "מדוע אתה שואל?" "אני עוסק בין השאר בתורת סוד האותיות" השבתי לה "ואני מנסה להבין מדוע ויתרת על שלוש אותיות בשמך - האותיות וו, ריש והא ובמקומם בחרת באות יוד". "אינני יודעת" היא משיבה לי, "הרגשתי שככה יותר נכון לי. השם ציפורה נשמע לי גלותי מידי, ארכאי, מין סבתא שכזו, ואילו השם ציפי, נשמע לי קליל, ישראלי יותר". "תודה על הסברך" אמרתי לה וראשי נמלא מחשבות.
ויתור על אותיות
החבר המארח, המשיך את דבריו ואני הבטחתי לעצמי לברר את הסוגיה עם עצמי יותר מאוחר. כאשר הערב הסתיים, נכנסתי לרכבי והתחלתי עושה את דרכי לכיוון ביתי. המחשבות הציפו את ראשי. מדוע היא ויתרה על הוו, הריש וההא, תמהתי ביני לבין עצמי. מדוע ציפי במקום ציפורה. רגע, אמרה לי מחשבה אחרת, לך לגימטריה. אולי שם הפתרון. טוב, אז השם "ציפורה" נותן לנו את המספר 31=4. אבל, זה לא תאם את תוכן דבריה. כאשר היא הביעה את עצמה, היא לא פסקה מלהתלונן על האנשים בסביבתיות חייה ועל התנהגותם הלא מקובלת עליה. התבטאויותיה נשמעו לי כ"אני קורבן, לקחו לי, שתו לי, אכלו לי". ואז אמרתי לעצמי, בוא ונחשב את השם "ציפי". ציפי = 19. 19 הינו מספר קארמטי, מספר של שיעור אותו על האדם ללמוד. בינגו, חשבתי לעצמי. בדיוק כך היא נשמעה, כמו ציפי המתלוננת ולא כמו ציפורה היציבה והמחוברת לקרקע, כ-4.
ואז, בעודי תוהה ביני לבין עצמי, צצה מחשבה חדשה. חז"ל מספרים בבראשית רבא כי בין השמשות, בין שישי לשבת, בשבוע הראשון של הבריאה ברא הבורא היקר ששים ריבוא נשמות. נשמות אלה החלו מתגלגלות בעולם ומאדם לאדם. טוב, נכון אמרתי לעצמי, הרי בעת קבלת מתן תורה למרגלות הר סיני, ניצבו אותם ששים ריבוא נשמות וקיבלו את התורה ממשה רבנו. אז מה? מה הקשר? מה הקשר בין ציפורה/ציפי לבין זה? לא היה ברור לי.
אינני יודע, אמרתי לעצמי, צריך לקבל תשובות. לחצתי על כפתור הרדיו דיסק וקולו האהוב של יוסי אזולאי מלא את חלל הרכב "אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה" הוא שר וצלילי השיר ומילותיו מלאו את חלל הרכב ואת ראשי. "תתיר צרורה" חשבתי. יש להתיר את צרור מחשבותי, לענות על השאלה. ברמזור אדום אחד, נשאתי את עיני רוחי למרום וביקשתי מהמורה הרוחני שלי, רבי שמעון [בר יוחאי] שיבוא לבקר אותי בחלום וילמד אותי את הסוגיה.
הגעתי הביתה. אני מחנה את הרכב בחנייה שלי ועולה הביתה. ראשי מלא מחשבות. "שלום" אני אומר לרעייתי היפה ונושק לה בחיבה. "עייף"? היא שואלת וחיוך מלא רוך מאיר את פניה היפות. "כן", אני משיב "ראשי גם מלא מחשבות, היה לי מעניין הערב". "אז כדאי שנלך לישון" היא מציעה. "בהחלט" עניתי לה. לגמתי משהו קל ויאללה לישון.
"רבי שמעון" אני אומר לעצמי ומתכוון אליו במחשבתי "אני צמא לדעת, האם אפשר לקבל שיעור?".
נרדמתי.
לפתע אני מוצא עצמי, מטייל בפקיעין. "האם אני חולם?" אני שואל את עצמי, "אולי, לא יודע". אני מטייל בסמטאות העתיקות ורגלי נושאות אותי אל עבר עץ החרוב הגדול ואל המערה שליד. אני נכנס פנימה, מחפש את פיסת הקלף המוכרת התקועה בקיר. במערה חשוך ואני מאיר את הקיר האחורי באמצעות תאורת הטלפון הסלולרי. הנה, אמרתי לעצמי, הנה פיסת הקלף, ולידו הלבנים אותם עלי לפרק, כמו בפעם הקודמת, על-מנת להעמיק אל המערה ולפגוש את רבי שמעון בתוכה. התחלתי לפרק לבנה אחר לבנה והפתח הלך והתרחב עד שהתאפשר לי להיכנס פנימה. ושם הוא היה, כרגיל, לובש לבן יושב על מחצלתו, מגילת קלף בידיו והוא שקוע בה.
"שלום עליכם רבי שמעון" אני אומר לו וליבי מתרונן בשמחה לראות את המורה הישיש שלי שוב. "עליכם השלום והברכה תלמידי היקר" עונה לי רבי שמעון ועיניו התכולות עזות המבע מחייכות אלי בחיבה. "מה הביאך אלי שוב במסע בין התקופות והזמנים?" הוא שואל אותי בחיוך. "התגעגעתי אליך רבי שמעון היקר" אני אומר לו. "אני שמח לשמוע" הוא משיב לי. "התרצה חרוב?" הוא מציע לי. "כן, אשמח, תודה רבה רבי, ל
כבוד הוא לי להתכבד בחרוב שניתן לי מידך הקדושה". "באהבה רבה, בני" הוא משיב לי. "וכעת, מה הביאך הלום, ספר לי".
אני מספר לרבי שמעון את כל שהיה באותו הערב, על ציפי/ציפורה ועל הגימטריה של השמות ועל המחשבה על ששים ריבוא הנשמות. "מה הקשר" אני שואל אותו "בין שני הדברים האלה. אנ'לא מבין".
"בוא ונלמד" הוא אומר. "בוא ניקח שמות של אנשים מתקופת התנ"ך ונבין אותם". "וגם אותך" אני אומר לו בחיוך, "לא מוותר על בדיקת שמך, רבי שמעון היקר שלי". "טוב" הוא אומר לי בחיוך, "גם שמי".
"כידוע" הוא אומר "אדם הראשון נברא ביום שישי, ובהמשך, בין השמשות נבראו ששים ריבוא נשמות. כמו שאתה יודע, ואומר בהרצאותיך במילה 'נשמה' שתי האותיות 'שם' נמצאות במרכז המילה ומכאן שהשם הוא מרכז הנשמה, זה לא חדש לנו".
"מה שעוד ידוע לנו, כפי שאתה כותב בספריך ואומר בהרצאותיך" אומר רבי שמעון "לכל שם של אדם ומקום יש סוד והסוד טמון במספר הנומרולוגי של שמו". אני חושב על דבריו ובמחשבתי אני מתרגם שמות במהירות למספרים. אני מביט בו ואומר לו במהירות "ראה רבי שמעון, 'אברם' הוא 9, שנתן לו את כח היצירה והתבונה, את מבט העל על העולם ואת הגילוי של הבורא האחד והיחיד ולא הפסילים והצלמים וגם את הכח להציל עצמו מהכבשן אליו השליך אותו המלך נמרוד הרשע ולא נשרף, ושנוי שמו ל'אברהם' 5=14 נתן לו את יכולת ההולדה והפריון. 'שרי' =7, מהלבד שלה, של ה-7, שינוי השם ל'שרה' הביא לה את יכולת המנהיגות ואפילו אברהם נצטווה על-ידי הבורא לשמוע בקולה ואת יכולת ההולדה, כי הרי השם 'שרה', נותן לנו 1. והמספר 5=14 הוא המלך 'דוד', יפה התואר והשובב, 'וחוה' המתקרבנת היא 1=19" ועוד ועוד ועוד, כך כמעט כל שם של אדם או מקום עליו מספרים לנו בתנ"ך.
"בדיוק כך" הוא אומר לי. "הבנת נכון. הנה, רואה אתה, לבדך הגעת לידע ללא עזרה שלי". "לא כל כך בטוח אני אומר לו. בלעדיך מורי היקר רבי שמעון, לא הייתי מגיע לידע הזה. עובדה, שמך, 'שמעון' מסתכם ל-7, ושבע מתאר אדם חכם שידע לעמוד על במה ולהעביר את הידע והחוכמה שלו לאחר".
"תודה על מחמאותיך, יקירי" אמר רבי שמעון, "וכעת, אני מפנה אותך לעוד נקודה שכדאי לך לזכור. בתקופת האבות וגם בתקופתנו נקרא האדם בשמו ובשם אביו, בתקופתכם יש דבר כזה המכונה שם משפחה. שם לב לכך".
"וכעת, אני מבקש לשאול אותך שתי שאלות אחרונות, אפשר?" "כן, שאל בני" עונה לי רבי שמעון "ואשיב לך". "החלטתי לקרוא למשפיע של האישיות בשם "המשפיע התנ"כי", מה דעתך? "השם נכון וממצה את המושג" ענה לי רבי שמעון. אני מוסיף ושואל: "האם נכון הוא לומר שהיכן שהמספר מופיע, אם בספירת הכתר, מספר המחשבות, או בספירת הבינה, השם הפרטי, בספירת התפארת, מספר הייעוד, המשפיע התנ"כי צובע אותו בנוסף למהות המספר, המשפיע האסטרולוגי והמשפיע הטארולוגי גם בצבע המשפיע התנ"כי? האם שם הגיבור התנ"כי אותו אבחר ייתן לנו תובנה נוספת על מהות המספר?". "נכון, אמת ויציב" עונה לי רבי שמעון, "זו הדרך הנכונה להתבונן במשפיע התנכ"י ואני אוהב את השם שבחרת".
"תודה על השיעור, רבי שמעון היקר" אני אומר לו "היה נהדר ללמוד איתך שוב" ומחבקו חיבוק אוהב. "היה מאד מעניין לארח אדם יקר מתקופתך, אתה מוזמן לשוב וללמוד עימי כשתהיינה לך שאלות מעניינות, היה שלום ושוב לך לתקופתך" משיב לי רבי שמעון ומחבקני בחזרה.
אני יוצא מהמערה, מביט בו פעם אחרונה, ורבי שמעון חוזר ולוקח את הקלף ואת הקולמוס, טובלו בדיו וממשיך בכתיבתו. אני מחזיר את האבנים למקומם ויוצא לרחוב. רוח קלילה מנשבת והשחר החל להאיר. פתאום אני מוצא עצמי במיטתי, מתעורר ומתמתח וראשי מלא במחשבות וידע חדש. "אחלה שיעור" אני אומר לעצמי "רבי שמעון בא אלי לחלום כמו שביקשתי ממנו, איזה רב נפלא ונהדר וכמה רבה חוכמתו". אני מרים עיני למרומים ונושא תפילת תודה לבורא עולם היקר, האוהב, האהוב והמיטיב, שהכל נעשה בדברו.
בעוד כל הידע מהשיעור טרי במחשבתי ואני זוכר את החוויה שזה עתה חוויתי, אני משכים קום אל מחשבי ומעלה על הכתב את הסיפור וההגדרה של המשפיע התנ"כי.
המשפיע התנ"כי
המשפיע התנ"כי מתאר יכולות מועצמות הקשורות לאדם, ליכולותיו ולתקופת חייו והקשורות באופן הדוק למקורותינו.
בחינה של מאורעות התנ"ך מגלה, כי עבור כל דמות בעלת משמעות בהיסטוריה ובמורשת של עם ישראל ניתן שם. הכתובים לא מסתפקים בהענקת השם, אלא מפרטים את הסיבות והמשמעויות שלו. החל מאדם וחווה בגן העדן, כך לגבי אברם ושרי עת הם הופכים לאברהם ושרה, ואפילו משה, שהיפוך סדר האותיות נותן לנו השם, תרתי משמע כפול ומכופל. שינוי השם המשמעותי ביותר זהו כמובן יעקב אבינו שאמנם נולד בתור יעקב אבל הפך במרוצת חייו לישראל.
מכאן אנו למדים כי לשם הפרטי השפעה על גורלנו וייעודנו. במקרה של סיפור יעקב אבינו, אנו נתקלים בסיפור דודו, הלא הוא לבן הארמי. לבן מרמז על טוהר וארמי בימי קדם מרמז על ייחוס והשתייכות לעם חזק ובעל השפעה. היפוך האותיות נותן נבל ורמאי. פענוח נכון של השם חושף בפנינו את אופיו האמתי של בעל השם. במקרה של יעקב אבינו, הרי שבשם ישראל ניתן למצוא את הרמזים לכל 3 האבות ו-4 האימהות. י עבור יצחק ויעקב, ש עבור שרה, ר עבור רבקה, א כמובן אברהם ו ה-ל עבור לאה. והנה לאחר 2,000 שנה העם הנפלא והמיוחד הזה נקרא ישראל. השם שהוענק ליעקב אבינו לאחר שינוי שמו שעבר במהלך חייו רמז על העתיד לצאת מזרעו.
עכשיו, שהבנו שיש משמעות לשם, אפשר להתקדם צעד אחד קדימה ולבדוק את הקשר שלנו, של כל אחד ואחת מאתנו, למקור התנ"כי. במונחים של טארונומרולוגיה מכנים זאת "המשפיע התנ"כי".
כיצד התהליך עובד? לכל דמות מן התנ"ך ניתן שם אותו ניתן להמיר לגימטרייה. המספרים שיתקבלו יספרו על תכונות אופיו.
אז אם נחזור לציפי/ציפורה, מה אפשר ללמוד על המשפיע התנ"כי של שמה הפרטי? כבר חישבנו את מספר השם הפרטי. ציפורה נותן לנו 4=31 וציפי נותן לנו את המספר הקרמאטי 19.
המשפיע התנ"כי של 4 הינם "פרעה" ו- "יהושע". מספר 4 על-פי המשפיע התנכ"י מתאר אדם כפי שמתוארים פרעה ויהושע במקרא כמנהיגים פיזיים עוצמתיים שידע להפוך באמצעות תהליכים רעיון להצלחה. בפן החיובי, ה"יהושע" שבה מצליח לבטא את היכולת האין סופית לייצר הצלחה ובמיוחד את יכולת המנהיגות הפיזית. בפן השלילי, ה"פרעה" שבה מתאר אדם המנצל את כישוריו הפיזיים, את ה"פה רע" שבתוכו, להשתלט, להתעקש, לבקר ולרדות באחר.
ואילו המשפיע התנ"כי של ציפי, 19, הינו "חוה". מספר 19 על-פי המשפיע התנ"כי מתאר אדם כפי שמתוארת חוה כאדם הנוטה להציג עצמו כקורבן. או אדם שחווה קורבנות. בפן החיובי, ה"חוה" שבה מצליח לבטא את ההתחלה של יצירת החיים וכפי שמכונה במקרא - אם כל חי. בפן השלילי, ה"חוה" שבה מתארת אדם הנוטה להציג עצמו כקורבן ולהאשים את האחר בכישלונותיו. כמתואר במקרא "הנחש השיאני ואכל".
