איזו שימחה!

שימחה חדשה במחוזותינו. כמה אנשי סטטיסטיקה, המזוהים כולם עם הימין בישראל, חישבו ומצאו שבעיית הדמוגרפיה של ערביי ישראל רבתי אינה כצעקתה. לחישוביהם, האוכלוסיה הערבית קטנה מהידוע עד כה, הילודה של ערביי הארץ פחותה משחשבו כולם ועוד תצטמצם בהמשך. לפי אותם אנשי סטטיסטיקה אין בכלל בעיה דמוגרפית - יש הפחדה מאורגנת של השמאל.

אכן אין לדעת מה ילד יום וכיצד תתפתח הילודה הערבית. אמת היא שבכל מדינות ערב יש ירידה בילודה. כך במדינת ישראל אצל אזרחיה היהודים והערבים, כך גם ברשות הפלשתינית. אבל למעשה לנתונים משמעות מעטה והדילמות נשארו כמו שהיו. עדיין יושב בארץ עם שאינו רוצה בשליטתנו עליו, סביר גם שאינו רוצה אותנו בכלל באזור. הדילמה של שליטה בעם אחר, בכוונה אני כותב שליטה ולא כיבוש - כי לנו הארץ, אינה משתנה מפני שהעם הזה, ערביי ארץ ישראל, קטן יותר.

ברור ש-55 חברי כנסת ערבים במדינה דמוקרטית הופכים את ישראל למדינה דו-לאומית שבה כמעט אי אפשר לקבל החלטות בלי הסכמת המיעוט הערבי. האם נהיה מדינה יותר יהודית, יותר דמוקרטית עם 45 חברי כנסת ערביים. הדילמה שבין זהותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית לבין יהדותה לא משתנה ותשתנה כהוא זה.

האם ההנחה שערביי ישראל רבתי לא יהיו רוב מוחלט בעתיד הנראה לעין אלא רק מיעוט גדול מאד משנה את העתיד באופן מהותי ויסודי באמת? בהנחה, הטעונה הוכחה, שאכן נתוני המחקר החדש הם הנתונים הנכונים ולא דבק בהם שמץ של הטיה פוליטית, עדיין נותרה הדילמה הבסיסית המלווה אותנו מתחילת ההתיישבות בארץ בין שלושת האפשרויות:

- הראשונה - מדינה יהודית על כל ארץ ישראל, מדינה שאינה משתפת את הערבים, שאינם רוצים בנו, אלא בשוליים של העשייה הלאומית. מדינה שלשם המטרה הזו מוותרת על ערכיה הדמוקרטיים. מדינת אפרטהייד יהודית.

- השנייה - מדינה דמוקרטית על כל ארץ ישראל - מדינה המשתפת יהודים וערבים כאחד בשלטון, מדינה שלא יכולה להיות מדינת הלאום היהודי גם אם הערבים יהיו בה רק 35 אחוז. מדינה דו לאומית שלשם המטרה הזו מוותרת על זהותה היהודית.

- השלישית - מדינה יהודית דמוקרטית - מדינה המאפשרת לערבים להתנהל במעגל ההחלטות הלאומיות שלהם במשטר שלהם, בתרבות שלהם ובשטח משלהם ומאפשרת לנו, יהודי הארץ, לנהל את מדינתנו הדמוקרטית. מדינה שלשם המטרה הזו מוותרת על חלקים מארץ ישראל.

שום להטוטים סטטיסטיים, חישובי אחוזים, והערכות ילודה לעתיד לא יכולים לשנות את הדילמה הזו המחריפה עם הזמן. מי שבוחר במדינה יהודית דמוקרטית, לדעתי הבחירה היחידה המאפשרת את הישרדותנו כאן במזה"ת, בוחר גם בוויתור מיוזמה ומרצון על חלקים מהארץ. לא כפתרון צבאי לטרור, לא כמבוא לשלום מעבר לפינה אלא כהגשמת המירב האפשרי מחזון 'מדינת היהודים'.