לכבוש את השטחים מחדש

פרס ורבין הביאו לשינוי המציאות מהקצה לקצה, כיוון שהם היו אמיצים והלכו בדרך שונה ומרחיקת לכת וקבעו עובדות בשטח מבלי להתנצל. גם שרון פעל כך בתקופת 'ההינתקות' ולכן גם הוא הצליח לשנות את המציאות. (דברי אלא אינם מביעים חלילה הסכמה עם דרכם).

אם מנהיגי הימין מעוניינים לנטרל את השפעת אוסלו וההינתקות, על מנהיגי השלטון הימני לפעול בצורה מרחיקת לכת, באותה הנחישות והתעוזה בה פעלו פרס, רבין ושרון ולקבוע עובדות בשטח מבלי להתנצל, באמצעות כיבוש השטח מחדש, כי רק נחישות, אומץ ויצירתיות של מנהיגי הימין, יוכלו לתת תשובת נגד בעלת משקל שווה לנחישות, לאומץ וליצירתיות של מנהיגי אוסלו וההינתקות.

כי כדי להתמודד מול מהלך מרחיק לכת, יש לפעול בצורה מרחיקת לכת, וכמו שהשמאל יכול למסור שטח לידי האויב, כך גם הימין יכול לכבוש את השטח בחזרה ולשנות מחדש את פני המציאות.

אויבי ישראל לא מכירים בזכותנו הבסיסית למדינה יהודית ולא מתכוונים ללכת לקראתנו אפילו צעד אחד ולכן המשך הדו-שיח עמם מיותר. הגיע הזמן להכרעה ברורה ולכן, גם אם זה ישמע קיצוני ומטורף, אין שום ברירה, אלא לכבוש את כל השטחים שמסרנו בחזרה ולהעיף את כנופיית אבו מאזן ואת מנהיגי החמאס לכל הרוחות ולקבוע מציאות חדשה בשטח.

ברור לי שהכניסה לשטחים איננה פשוטה, אך נראה לי שבראיה לעתיד מצבנו יהיה קשה בהרבה אם לא נבצע את "הניתוח הכואב" כבר עכשיו.

השטחים שיחזרו לשלטון הישראלי צריכים להתנהל בצורה חכמה יותר מאשר בעבר: עלינו לדאוג לשכנינו לתשתית סבירה, לאיכות חיים ולמקומות עבודה בשטח מחייתם בלבד (ולא בתוכנו). עלינו להוכיח לפלשתינים, שתחת שלטוננו טוב להם יותר ושמנהיגיהם הקודמים לא דאגו להם כלל. מאוחר יותר יהיה עלינו להציף את דעת הקהל העולמית בסרטונים המתעדים את מצבם הטוב של הפלשתינים לעומת מצבם תחת השלטון הקודם (למרות שזה לא יפחית את שנאת העולם לישראל).

אחרי שהתנסינו בהכנסת ארגוני מחבלים לשטח ישראל וראינו את כישלון המהלך בהבאת שלום וביטחון, הציבור יחשוב בעתיד אלף פעמים אם הוא רוצה להכניס לשטחנו שלטון מחבלים מחדש, כי כאשר מנהיגי המחבלים כבר כאן, אז ישנה עמדה המצדדת מתוך ייאוש והשלמה עם המצב בהידברות ובוויתורים, אך כאשר מנהיגי האויב הרשעים יעופו מכאן והסכם אוסלו יתבטל כלא היה, אז רוב האנשים יחששו להחזיר את המצב לקדמותו ולא ימצאו טעם בהידברות מחודשת עם המחבלים אשר תצריך לשנות שוב את המציאות בשטח (להחזיר את ראשי המחבלים, לתת להם שוב רובים וכדומה) כי טבע האדם נוטה להעדיף את המצב המוכר והקיים, ולכן שינוי העובדות בשטח סוחף אחריו גם שינוי לא מבוטל בדעת הקהל ומשום כך, שינוי המציאות בשטח שהביא עלינו תהליך אוסלו הרגיל את העם למצב חדש אשר הביא לכך שתפישות הימין תחשבנה כקיצוניות (מה שאילץ את קובעי המדיניות במפלגת הליכוד לשנות כיוון ולהפוך את מפלגתם לתנועה חצי שמאלנית).

לכן, יש להחזיר את המצב לקדמותו ולהרגיל את העם למצב הישן והבריא בו שלטון של מחבלים בארץ ישראל, אינו דבר טבעי שיש חלילה להשלים עימו. המסקנה היא שלא מספיק להימנע מהתנהלות שמאלנית, אלא יש למגר לחלוטין את שרידי 'אוסלו', כי התעלמות מהעובדות בשטח שקבע השמאל, משחקת לידיו.

העם בטבעו נוטה לצד הימני של המפה (גם אם לא באופן סוחף), אך כאשר מנהיג הימין מגמגם, אז גם הצד הימני של העם מגמגם ביחד איתו וכך מפלגת הליכוד שייצגה במשך שנים את הימין הפוליטי בישראל הפכה למפלגה עם ניחוח שמאלני חזק, ותפישות הימין (מבחינה מדינית) שבהן תמכו לפחות מחצית מהעם הפכו לתפישות קיצוניות כביכול אשר אינן מייצגות יותר את 'הליכוד' החדש, אלא את מפלגת 'הבית היהודי' אשר זכתה בבחירות האחרונות ל-12 מנדטים בלבד ובמידה מסוימת גם את מפלגת 'עצמה לישראל' אשר לא עברה בכלל את אחוז החסימה.

כאשר מנהיג הימין יהיה נחוש ויבחר להוביל את המדינה ולא להיות מובל על-ידי האחרים, אז רוב העם ילך אחריו ועקרונות הימין האמיתיים ישובו להיות פופולריים וישובו לייצג את האלטרנטיבה הראשית לדרך השמאל באמצעות מפלגת שלטון גדולה אשר לא תתבייש בדרכה ואשר לא תחשב יותר כקיצונית על-ידי העם גם אם התקשורת תתאמץ מאוד לשמר את הסטיגמה הזו.

אם מנהיג הסיעה הימנית הגדולה יחזור להנהיג את ישראל על-פי עקרונות הימין האמיתיים, אז ההבדלים המטושטשים בין השמאל לימין, יתחילו להתבהר ונחזור שוב לשני גושים פוליטיים גדולים וברורים של 'שמאל' ו'ימין' כפי שהיה לפני 'אוסלו'.

העובדות בשטח שהשאירו פרס ורבין באמצעות תהליך אוסלו שינו את כל המשחק הפוליטי עד עצם היום הזה, ולא רק שתהליך אוסלו חי וקיים, אלא תוצאותיו משמשות גם כיום כאבן המונחת על כף המאזניים השמאלית אשר שוברת את השוויון בין השמאל לימין, וכל המהלכים השמאלניים מצד ממשלות השמאל וכל המהלכים השמאלניים מצד ממשלות הימין (כמו נאום 'שתי המדינות לשני העמים'), משמשים כאבנים קטנות נוספות המסייעות לאבן הגדולה של 'אוסלו' להכריע את הכף השמאלי של מאזני הפוליטיקה הישראלית.

כדי להסיר את אבן אוסלו מכף המאזניים השמאלית ולאזן את מאזני הפוליטיקה ואף להטות את הכף לצד הימין, יש לכבוש בחזרה את השטח שמסרנו לאויבים, כי כוח המשיכה פועל באיטיות אך בהתמדה, ואם עיקר הכובד נמצא על הכף השמאלית של מאזני הפוליטיקה, אז הכף תמשיך לנוע לקראת הכרעה בשל כוח המשיכה גם אם לא תתבצע פעילות שמאלנית נוספת.

לכן, כל יום שלא מתבצעת בו הכרעה בשטח לטובת הימין מתבצעת בו אוטומטית הכרעה בשטח לטובת השמאל המדיני. משום כך, רק התנהלות ימנית הנעשית בנחישות ובהתלהבות המקבילה לנחישות ולהתלהבות של מנהיגי אוסלו, תוכל לשנות את כללי המשחק ולהטות את כף המאזניים הפוליטיים לצד הימני.

רק נחישות, יצירתיות ואומץ של מנהיגי הימין, יוכלו לתת תשובת נגד לנחישות, ליצירתיות והאומץ של מנהיגי אוסלו וההינתקות, כי כדי להתמודד מול מהלך מרחיק לכת, יש לפעול בצורה מרחיקת לכת ומי שלא מוכן להנהיג ולהוביל, שלא יתעסק בפוליטיקה כלל.

אפשר להביע דעה ולומר על שמעון פרס שהוא אסון למדינת ישראל, אבל אי-אפשר לומר עליו שהוא 'לוזר'. מה שהוא עשה כשר החוץ בממשלת רבין, הטביע את חותמו עד עצם היום הזה, כי פרס אלוף בלנהל את המדינה גם מבלי להיות ראש ממשלה.

לא צריך ללמוד מפרס כיצד לדאוג למדינת ישראל, כי תפישת עולמו מעוותת ומזיקה, אך יש ללמוד ממנו שיעור בנחישות ובאומץ ליצור מציאות חדשה. נתניהו חייב להבין שפוליטיקאים העוסקים בהישרדות בלבד נשכחים על-ידי ההיסטוריה ואם ברצונו לשנות את המציאות ולהטביע חותם, עליו לנהוג בתעוזה.

לא ייתכן שהשמאל יקבע עובדות בשטח ויאלץ את הימין להתמודד איתן (בייחוד כאשר השמאל שולט מעט והימין שולט הרבה), אם הימין לא יתמודד מול מהלכי השמאל, אז כל ממשלה שמאלנית או בוגד ימני (כמו ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון) יוסיפו ויקבעו עוד ועוד עובדות בשטח עד לניצחונו המוחלט של השמאל.

כל עוד שרידי 'מחלת אוסלו' קיימים ולא ממוגרים, הם ממשיכים להזיק ואף עשויים לפרוץ מחדש בשיא הכוח כפי שפועלים שרידי מחלת הסרטן שאינם מושמדים לחלוטין. לכן, יש לחסל את אוסלו במהרה ולוודא הריגה.