אני לא אוהב לראות תוכניות שעושות לי רע. ולא שיש לי זמן בכלל לצפות בטלוויזיה. אני מדבר על התוכניות שמראות מה קרה לאנשים שפנו לשוק האפור, מה קרה לאנשים שרצו ניתוח והרופא דיבר איתם על דולר ואירו (חס וחלילה שקל), מה קרה לאנשים שצפרו לרכב שעצר לפניהם כדי לדבר עם מישהו.
אני לא אוהב לצפות בתוכנית כלבוטק. ולא שיש לי משהו נגד
רפי גינת. דווקא בחור נחמד כשהוא לא צועק. או לחלופין לא נתקל בך באמצע סמטה חשוכה. זה פשוט הורס לי את הבריאות, לראות מקבץ של רמאים וגנבים בתוך שעה אחת. הבריאות שלי נהרסת עוד יותר, מלראות ששום דבר לא נעשה איתם. אנשים גונבים, מקללים, מרביצים ומה לא, והעולם שותק. חלקם אפילו חובשים כיפה יפה לראשם שיותר ממה שהיא כיסוי ראש היא כיסוי למקום אחר בגוף, שלא נעים לכתוב כאן.
הפשע משתלם ומישהו צריך לשלם. הנוער שלנו יודע בדיוק מי זה מולנר, דומרני ואלפרון. הם צופים באדיקות ב"בורר" ויודעים לצטט כל מילה. הלוואי כך בחידון התנ"ך. כשאני שומע איך נערים מדברים על עבריינים. בכזו הערצה וכזו התלהבות אני נחרד. אני לא בטוח שהם מפגינים את אותה רמת ידע לגבי מי היו ראשי הממשלה שלהם ומה הם עשו. עשו? בחייכם הרי מדובר פה באנשים עם כבוד. וכבוד זה הרי הכול. הכול. גונבים ורוצחים ואז מבקשים ברכה, נותנים טיפ שמן למלצרית. ככה זה כשיש כבוד. מדובר כבר בסלבים לא פחות ולא יותר, והכול תודות לעיתונות ולתקשורת שרק מאדירה אותם יותר ויותר.
שולחן (על) הפנים
אתמול בחמש אחרי הצהריים, הלכתי לחנות שקניתי ממנה סלון וראיתי שהחנות סגורה. לא הגעתי ביום שלישי בצהריים, בשעות שחלק מהחנויות סוגרות מתוך איזה מנהג קדום שהחל בארמונו של המלך, שכידוע היה ישן מדי יום שלישי שינה טובה ומחזקת, לקראת החברים היהודים שאמורים להגיע למסיבה בערב.
הגעתי ככה ביום עבודה רגיל ואפילו בשעות הבוקר. הסיבה הייתה פשוטה- התנפחה לי הרגל. לא, לא הרגל שלי, אלא של השולחן שקניתי. ידעתי גם מה תהיה התשובה הרשמית של בעלי החנות "בטח שטפת עם הרבה מים את הרצפה". אני לא מבין, אם קונים שולחן או ארון מפסיקים לשטוף את הרצפה? זה כלל ידוע שאפשר לקבל אותו בכתב? אך מאחר שידעתי שתשובה כזו לא תספק אותי, הכנתי תשובה מראש "ולמה זה לא קרה בשאר הרגליים?". עם תשובה כזו מנצחת הייתי זוכה לביקור של הטכנאי (בחיי שיש דבר כזה- שלחו אותו כבר אליי כדי שיבדוק למה הכיסא מתנדנד) והוא היה יוצא בתשובה אחת פשוטה- "תחפש"- את החברים שלך כמובן.
מדובר בחנות רהיטים ששייכת לרשת הפרוסה בכל הארץ וביום אחד פשוט נעלמה. בירור קצר העלה שהחנות הזו החליפה כמה וכמה רישומי עסק (ח.פ בלשון העם) וברגע הלפני אחרון, פשוט קיפלה את עצמה מכאן, תוך שהיא חייבת לאנשים רבים כסף ורהיטים.
קצת לפני שהחנות הזו נעלמה, היא יצאה במבצעים מדהימים על מיטות וספות נוער, שהובטחו רק למשלמים במזומן. הכסף שולם ובעל הבית נעלם. גם חיפוש פשוט בגוגל מעלה מסקנה אחת ברורה "שומר נפשו ירחק". אחד מבעלי העסקים שדיבר איתי אמר לי, שאני יכול להתנחם בזה שלפחות אני קיבלתי את הריהוט עליו שילמתי. אחרים ששילמו אלפי שקלים יכולים רק להצטרף לרשימה הארוכה של נפגעים מאותה חברה, וממתינים שבית המשפט יעשה משהו. או רפי גינת. לפעמים, רפי אחד יכול לעשות מה שכמה שוטרים לא עושים.
מצד שני, רגל נפוחה בשולחן האוכל שלי, יכולה להשתלב היטב עם הווילון הזול בצבע אדום שתקוע לי בפינת האוכל. זה נותן הרגשה של עומק. או רוחב. תלוי מאיפה מסתכלים.
החזרים
עובדי הרכבת בבאר שבע יכולים להרגיש ברי מזל. גורלם שלהם וגורל עובדים רבים ממפעלי ים המלח ורותם נקשר בקשר טוב. לא של בונוסים שנתיים אלא בעקיצה של חמש מאות שקל. והסיפור הוא מפיו של עובד רכבת. לפני כמה חודשים הגיעה אליהם בחורה חיננית (אחרת מי היה מסכים לדבר איתה) והציעה לעובדים עוד כמה אלפי שקלים תוספת למשכורת. איך? ובכן מאוד פשוט. תעבירו אלי את תלושי השכר שלכם יחד עם סכום נכבד של חמש מאות שקלים, ואני אמצא לכם איך בדיוק המדינה גנבה אתכם בכמה מאות אם לא אלפי שקלים ואדאג גם להחזרים.
הכסף שולם, התלושים נתנו והמשווקת (שבהחלט הייתי מצמיד לה תואר אחר מזה שהיא קוראת לעצמה) פשוט נעלמה. היו כמה אמיצים שהעזו לשתף את הנשים שלהם בסיפור (מי רוצה להודות בזה שעקצו אותו בחמש מאות שקלים) והחליטו לנסות ולאתר את החברה ששלחה את אותה "משווקת". משמצאו אותה לאחר עבודה קשה, ענו להם ראשי אותה חברה "כן, בדקנו ולא מגיע לכם כלום". ככה בשנייה אחת- חמש מאות שקלים. יום או יומיים עבודה (תלוי מי עובד איפה).
ומבחינתי, אין הבדל בין אותה חנות רהיטים ל"משווקת" (שבטח מכרה פעם כרטיסי מנוי לחיילים בתחנה המרכזית וגנבה מהם את המשכורת הצבאית) לראשי ארגוני הפשע שציינתי בתחילת הטור. כולם הם סימן אחד ברור של עם שלא רוצה לעבוד יותר. או כמו שכתבה מישהי פעם בסטאטוס שלה "אני לא עובדת- עובדים בשבילי".
כמה חבל שזה אני שעובד בשבילם.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
