נסיבות מקלות: בקבוק וודקה או ויסקי משובח

שמעתי בחדשות את הצהרתו של עורך דינו של הנער אשר הודה כי דקר למוות נער אחר בפתח-תקווה - ונדהמתי. מה עורך הדין הזה עושה?! למה הוא פועל נגד האינטרסים של לקוחו? למה הוא מסביר שלפני המעשה מרשו שתה חצי בקבוק וודקה? ומה עם האתיקה המקצועית?

אבל במחשבה שניה הבנתי שזה נשמע נורא רק לאוזניים ה"רוסיות" שלי: בברית המועצות לשעבר כל עבירה שבוצעה במצב שכרות אוטומטית הייתה נופלת בהגדרה של "בנסיבות מחמירות". בחוק העונשים בסוף כול סעיף המגדיר עברה פלילית הייתה הערה: "במקרה והמעשה נעשה במצב שכרות..." - והעונש היה כפול מהמקובל.

אני עדיין שבוי בדעות הקדומות איתם באתי מארץ הולדתי בה שלטונות הגיעו למסקנה כי השיכורים - הם עבריינים יותר כבדים ויותר מסוכנים מאשר אזרחים שפויים. מחברי ספר חוקי העונשין היו עקבים ברדיפתם אחרי אלה שאוהבים לשים עין בכוס.

ובארץ הכול הפוך. עוה"ד יודע שכול עמיתיו רואים בהסבר שלו מהלך משפטי מבריק, שזה יכול להביא להקלה בעונשו של הנער כי גם החוקרים, גם התובע בתיק, שלא לדבר על השופטים - לוקחים בחשבון שהמעשה שנעשה בהשפעת אלכוהול הוא לא במכוון, אפשר לסלוח, להבין - הרי מי לא שותה בימינו? וכאילו אתה אמרת שמרשך היה ברגע של אי-שפיות.

איני יודע דבר על מה שקרה בפתח תקוה בלילה העצוב ההוא, מי אשם, מי התחיל, את מי להעמיד לדין. אני ברשימתי מתייחס רק לסברה רווחת ששכרות יכולה לשמש אילה לסלחנות, שעורכי דין יכולים לטעון לזכותם של הלקוחות שלהם את כמות היין שהם שתו לפני שלקחו סכין, אקדח, אלה או כלי קטלני אחר ויצאו לעשות מעשה גבורה נבזי.

אני נזכרתי בפסק הדין שניתן לפני כחמש שנים במשפטו של הבחור אשר אנס את המכרה שלו וטען להגנתו שהיה שיכור - ובימים רגילים הוא איש נורמטיבי לחלוטין. אז השופט כתב בפסק הדין שמתחשב בנסיבות ולא מחמיר בעונש במיוחד. גם אז הייתי בהלם. כנראה העבריינים הבאים צריכים לאמץ את המסר וגם אם היו פקחים לגמרי בזמן הרצח - חייבים לרוץ לקיוסק הקרוב לקנות כמה שיותר בקבוקי וודקה או וויסקי או ברנדי - ולרוקן לתוכם לפני באתם של השוטרים. גם הנאה - וגם הגנה לפני שופט מחמיר.

אולי בכול זאת אנחנו עושים צחוק מהמשפט? הרי לא יעלה על הדעת לנסות ולהצטדק אחרי שדרסת שלושה אנשים במעבר חצייה בכך שגמרת חצי בקבוק של שתיה חריפה ממרתפי היוקרה; להפך - נהגים בורחים ממקום התאונה ומסגירים את עצמם למשטרה רק אחרי יום-יומיים כדי שלא יישאר זכר מהאלכוהול בדמם.

אז למה בפשעים אחרים מותר לנמק את המעשים בזה שהרוצח, האנס, התוקף היה אחרי בקבוק או שניים של אלכוהול? למה השופטים בפסקי הדין שלהם לא מעבירים מסר חד וברור: פשעת במצב שכרות - אוי ואווי לך, תקבל עונש כפול! אם השופטים שלנו רחמניים מדי - למה המחוקק מתמהמה? למה בכנסת שלנו עדיין לא הפנימו שהאלכוהול הורג ללא מאמץ יתר מצד אלה ששתו אותו? כי זה לא סקסי ונעים יותר להתעסק בחוק מגוחך שאוסר על חנויות להשתמש במחירים הכוללים 99 אגורות?